Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 161

161 :ל1 דבר המהלך ההדש בהפרלתנו היפה ״ובהזמנות שוא לא היו לעולמים אלא בדמיונם. וביותר עתידים ליתן את הדין "הסופרים היודעים את רוח בני עמנו ומכירים מעשיהם ומנהגיהם של הקטנים עם ״הגדולים ומתרשלים לרשום כל זאת בכתב אמת״(״פרדס״, 179,11) . הרי בזה בקצור מלים תורה שלמה ומסוימה שומה לפני סופרי ישראל להתנהג. על פיה בעבודתם, והיא באה ללמדם, כי כל עיקרה של הספרות היפה לא להיות קבלנית מספקת לקוראים העברים פרפראות ומיני תרנימא מובאים משוק החיים, הגסים מעבר לגבול ישראל, כי אם להיות בית אוצר וחוסן רב, אשר בו יאצר ויחסך סכום כל הפעולות והמעשים. אשר נפעלו ונעשו בחיי האומה כלה, סכום כל ההגיונות. והדעות. שהיו מתהלכות בקרבה ומפעמות אותה בתעצומות עזן ובל הרוחות שהיו מנשבות בחלל עולמה בעתות העבר וההוה. ועתה נצייר נא בנפשנו מופר כותב קורות העתים בא לרשום בספר חיי בני ישראל בבשר גם ברוח ממחצית המאה האחרונה והלאה, ובתוך יתר הדברים והענינים שהוא מסתייע בהם בתור חמר ולבנים, מלט ומלבן לעבודתו, פתוחים לפניו גם בל הספורים שנכתבו בלשון־הקדש מראשית צמיחת קרן הספרות העברית ההדשה עד ימי המהלך החדש ועד בכלל.... מה ירחב לבו בעברו על פני טורי הספורים, הכתובים בידי סופרינו הזקנים: בבל פנה ישתפכו לנגד עיניו זרם חיים הומים וסוערים, שפעת תנועות עזות וחזקות, המון הגיונות ודעות מכים גלים ומעלים קצף בים חיי האומה. בכל אשר יעיף מבטו יפגוש גיא חזיון למפעלים כבירים ונמרצים ועליו עוברים בסך גבורים וגבורות גדולי־ המעש ורבי העליליה פועלים ונפעלים, נלחמים ונאבקים בעד הגות לבם על יד חומת הסינים המקפת את רחוב היהודים, והמה שופכים עליה סוללות וריק, בונים מבצרים ובחונים מסביב לה ועודרים במערכה באיש אחד חברים לקעקע ולערער את קירותיה עד היסוד; גם פצועים גם חללים נופלים ממחנם על שדה־קטל מימינם, ומשמאלם ואת דגלם מידם אינם עוזבים. בכל אשר יסתכל יראה אנשים עברים יוצאים מן החורים, ובולם הוגי־דעות, עוסקים בחשבון הנפש וחשבונו של עולם, נגררים ונמשכים בחבה יתרה אחרי מטרות נאצלות, נשאים על כנפי רוח מגביה■ עוף, חומד ומתאוה, שואף ומתגעגע לצאת מן הגיתו הרוחנית, להתפתח ממסגרות. הבערות והחשך ולאור באור החכמה והדעת. ככל הדברים האלה ובכל החזיון הזה תחזינה עיני כותב קורות העתים בספורי סופרינו הזקנים,. ועל פי י דיקורט ״יאמר־ ־:' האומה הגתה, האומה השבה, אות הוא כי נמצא רוח חיים באפה. אבל מה יענה ויאמר ההסטוריגרף העתיד לבא בקחתו בידו פפורי בעלי המהלך החדש, אשר אין בהם כל זכר וכל ציון לחיי הכלל, המניחים צרכי האומה וחפציה והתנועות המפעמות. את טובי אישיה ועוסקים בצרכי הפרט, והפרט הזה הוא על פי הרוב יצור קטן וקצר ידים, אשר לכל מה שהוא פועל ועושה אין שום שייכות ישרה ובלתי ישרה.