Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 160

פרדס 160 ־חיים הומים ורועשים בתוקף רוחם, העולה לאזנינו מכל היוצא מעטו. אבל דבר זה .ממיר ונעלם ממספרינו בעלי המהלך החדש,׳ אשר הכל אתם מוצאים בספוריהם:!יעלות חן ועלמות יפהפיות מכות במחלות האהבה ומתות בה, סוד שיח נאהבים :ונעימים בצל אלונים רעננים, צלצל נשיקות קודחות באש המסים לנוגה הירח בלילה, :השתפכות נפשות באתערותא דלעילא ודלתתא, דמעות רותחות בנהרי נחלי זפת בוערה ובל מה שעלול לזעזע את העצבים ולהרתיח את דמי העורקים ולהביא לידי מחשבות זרות והרהורים רעים, אבל אין אתם מוצאים בהם נם כזית של מזון רוחני, .נם צל של מושג חי ומלה חדשה, והעיקר.הסר מן הספר. ב. מענדעלי מוכר ספרים, מענדעלי זה, אשר כמו שאמרנו למעלה, ידע את סוד הבריאה יותר מחבריו ויותר מהם הבין להשתמש בו ולהוציא ממנו כלי למעשהו, איננו כובש אותו בלבו, כי אם הוא מוציא אותו מרשותו לרשות־הרבים, בכדי לזכות בו את סופרי ישראל החדשים, לאמר: בזו ראו וקדשו! ומי במענדעלי מוכר ספרים יודע לעשות הבל יפה בעתו?! ראה מענדעלי כי קמו בקרבנו תרבות אנשים מספרים •העושים את הספור העברי פלסתר ומשביתים אותו מטהרו, באצלם עליו מרוחות אשר לא ממקור ישראל יהלכו, ואם כבה יהיה הדבר הולך ונוהג וקם לנו דורפול־די־ קוקים עברים והיצירה העברית עתידה שתשתכח מישראל, ולפיכך מצא את השעה צריבה לברר וללבן במה תזכה ספרותנו היפה את. ארחה למען הניע לתכלית שלמותה, והוא עשה זאת כדרכו תמיד לשפוט על בל נבוה ורם ברמיזות דקות, וישם בפי אחד מנבוריו דברים כאלה: "אין זכרון לראשונים אצלנו, ונם המעשים בימינו בחלום עוברים ,,ונשכחים. מאורעות הרבה בימי חיינו אינם נכתבים בספר לפנינו רק בשביל בך, "בשביל שטועים ומאמינים,׳ שזהו עבודת הכותב דברי־הימים לעתיד לבא, לצרוף "בדברים לברר וללבן; אבל עד עת קץ הרבה מהם כלים ואובדים. ואם יקום חוקר ״קדמוניות בקרבנו ויאמר לבנות בית ישראל מאבני זכרון מנופצות, הרי יהיה הפרוץ .״מרובה על העומד ובית עכביש בנינו, אם לא שנאמין בתמימות, שחוקרי קדמוניות "יהודאין נביאים הם ואנשי הרוח,.ובחלום וחזיון דמיונם הם רואים ראשונות ובוראים ״יש מאין ברצונם, על כל פנים די שתתן להם קופא דמחטא, ואת הפיל לעייל בה "הרי זה יבראו בעצמם. אבל מי יודע אם יהיו כמותם בדורות האחרונים... וכותב "קורות ■העתים ביגיעת נפש ובינת אדם, שיהיה בימים הבאים, הוא יחייב את סופרי "ישראל בזמננו ויתנם לחרפה, בשביל שלא עשו חיי עמנו מעין לספריהם ולא מסרו .״די חמר לחנונים אחריהם, ויהבלו במאמריהם ובספוריהם בדברים של■ מה בכך