Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 152

פרדס 152 את סאת התרחקם מהם," וככה עברו י כמה דור ויהודי הארצות האלה׳ נחשבים לחברים מזיקים בחברת המדינה בעיני שכניהם, ואיפא לנו עתה לבקש את החמא. הזה? ומה יעשו אלה העניים והאביונים המדוכאים והמגורשים מארץ אבותיהם, אשר כצאן נאלמה עמדו לפני גוזזיהם זה כמה, אשר' לא לבד שערם אבל גם בשרם ועורם גזזו והפשיטו מעליהם! כמה להם נחלי נהרי דם אשר שטפו בכל ימי הארצות. על נקלה, על דבר עלילה קטנה אשר ברורה ונודעה כאלהים בשמים ובארץ עתה. בכל הארץ לשוא ושקר! כמה להם שני עוני אשר שבעו חרפה ובוז על אשר צלחו כמעט בעמלם בארץ שכניהם! ואיכה היו להם להתקרב ולהתחבר עם אויבי נפשם אוכלי שארם ובשרם? ואנה תחדור אהבת־־־האדם אל כל נוצרי בקירות לב נלחץ ונדכא מהם? - אך ברוך אתה האלהים הרואה לכל שבורי לב המנהיג את כל עולמו בחסדו אשר נתן בלב מלכנו׳ החסיד ובלב כל יועציו טוב על עם מדוכא, וברוך אדוננו הקיסר אשר הרה והגה רעיונות לטוב לנו, עתה נוכל קוות כי אור הישע יהל גם ליושבי חושך ואסירי ברזל עבדות ושפלות ישאפו גם המה רוח חופש כאחד האדם, עתה החלו לראות כי אדם יעקב ולא אבן ובשרו בשר ולאי עץ ודמו דם בני תמותה ולא דמי נחשים ועקרבים, עתה קבל עליו אדוננו הקיסר להיות לנו לאכר ופולח, לשרש ממנו את כל שורש פורה לענה לטהר מכל מזימה רעה את. לבבות בני ישראל ולהזיל גם טל ברכה על אדמה צמאה ושוקקת ולזרוע בה זרע צדקה חכמה וחסד. מה טוב ומה יקר הרגש להועיל לעזרת אלפי אלפים איש נדחים ושפלים, ומה מאושר יהי האיש אשר ירים את ידו או יעמול שבלו ונפשו לחשוב לטובתם, ומה ברוכה תהי העט אשר תחרות לזכר עולם זבר חסד ואמת. לפי אשר דברנו מעט מהשחתת הסדר בעם ישראל הנה טובה יעצה הממשלה למסור בידי אגשים אחדים הנהגת העם, לאחד את כל חלקי ההנהגה אל תכלית אחד-והם הרבנים-אשר יבוחרו לזה, להיות המה מלחי ספינות ישראל המטורפות. בים ענים ודאגותיהם, ולזה ראוי בראשונה לשום עין לטהר מהלכם מאבני הנגף, ואחר ללמד את המלחים הנהגה ישרה וחדשה, למען יביאו אל מחוז חפץ הטוב את האניה הסוערה, אל מחוז הטוב אשר תחפוץ הממשלה. באשר גלוי לכל עין צופה היתה ראשית נסבה הרחוק והאיבה בין בני׳ ישראל ובין נוצרי מדינתנו-הבדל הבגדים, ובאשר לא יאבה היהודי לשנות את. מלבושיו ובאשר נכר הוא בכל אשר הוא הולך יתחזק הרחוק כן בלב היהודי וכץ בלב הנוצרי, ולזה ראוי טרם שתדרוך הממשלה צעד אחד לטובתנו, ראוי שנעיר את אזנה שיהיה מרצונה לצות להסיר את המכשול הזה. כי בהיות הפרוד והשנוי בבגדים לא מטעמי הדת ולא על ברכיה נולד כי אם להפך ממקור משחת שנאת עמי המאות *התכונות לבני ישראל, יצא אשר לא רצו להתערב עם בגי ישראל בבגדיהם דאבו