Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 141

141 שבלים בודדות ד. מברך רעהו ♦ גם בקרב העמים הפראים נראה ד׳ספץ הזה, להראות איש לרעהו אותות אהבה וידידות בהפגשם יחד, בצאתם גם בבואם וכדומה, אותות מלאים זרות גם הוללות, אשר אמנם לא גקו מהם גם העמים הגבוהים מהם בביר ברוחם. כן בקרב פראי אמריקה, בהפגש שבטיהם יחד, יתנו קולם בראשונה קול אנחות ויליל ונהי, ואחר ישמיעו קול תרועת שמחה, קול מצהלות גדול מאד, עד בי תבקע האדמה לקולם. אחדים ימשכו אצבעות ידיהם איש את רעהו בבח אמיץ כזה, עד כי ישמע קול תרועה, ואחדים יקריבו גם חוטם אל חוטם ללחצם יחד. ויושבי ארץ בוש בראות איש את פני אחיו, יחלוץ מעליו האזור אשר לו וידביקנו למתני רעהו רגעי מספר, בעוד אשר פראים רבים יפשטו גם את בגדיהם מעליהם, יפלו לארץ ויכסו ראשם וכתפותם בחול, ויושבי אביסיניה עוד יתרה יעשו, בי גם ינשקו את העפר במו פיהם. הפינים ירימו למעלה את ידיהם למראה פני אחד גדוליהם ואחר ישפילון לארץ, ובהפגש יחד אנשים אשר לא ראו איש פני רעהו ימים רבים, אז יכרעו ברך ויבופו לארץ ראשם, ו ב נ פ ן כל איש אשר יפגוש את הגדול ממנו; ישל נעליו מעל רגליו ואת ידו הימנית יתן בבית־ידו השמאלית. אך עוד יתר שאת ליושבי סי אם, כי בנפלם על פניהם ארצה, בעבור עליהם אחד הגדולים, לא יובלו לקום מעל הארץ בטרם ישלח האדון את אחד עבדיו להריח בו, והיה אם ריחו "נודף׳ הוא, אז יבעט בו ברגליו ויניהנו כן לנפשו. אלה בראותם את מביריהם באים, ירוצו לקראתם בברת ארץ, ואחר יהפכו פניהם וישובו שנית במרוצה ובחפזון אל פתח אהלם, להכות שמה עד בואם, ואלה ינשקו במו פיהם למראה מיודעיהם את ראשי אצבעותיהם, יניהו ידם על ערפם, ירימו רגל אחת, או תחת רגלם המה יאחזו ברגל אלה לחכך בה פניהם. אף לא תלא לשונם מהשמיע קול ברכה אחת פעמים אין מספר, ובהמצרים בברכתם ברכת "צפרא טבא", אשר חק הוא להשמיעה עד עשרים פעמים. אף אם יברך איש מהם את רעהו בברכה הזאת: יהי יומך לבן! אז עליו לענות אחריו לאמר: ויומך אתה יהי לבן כחלב! ועטנו הלא ילא בידינו, אם נחפץ להוציא פה במספר כל האותות האלה בקרב בל העמים וכל הגוים, כי רבו מספור. רבם תלואים הם בסבות שונות, בתכונת רוח בל עם ■ועם, באויר ארצו, במדותיו גם באמונתו ועוד, וכה ישונה דרכם, עד בי לפעמים יחשבו האותות אשר בעיני עמים אחדים הם לכבוד וליקר - לחרפה ולקלון בעיני העמים זולתם. איך רבה היא עליהם פעולת העמים בתכונת רוחם, הן נובל ראות גם ממעשי העמים;הנאורים, העתיקים גם החדשים. בן היתד, להיונים רק ברבה אחת לבדה, היא ברבת: