Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 140

פ ר ד ם 140 תשאינה חרפה באמת על זולתנו, כי אם מלות נושנות משפות אחרות אשר נשחתו בפיה ברוב הימים, ואשר מבלי דעת מקורן מראש נחשבו על השפה המקורית 1) ׳ דבר אשר אמנם נראה בה לא לעתים רחוקות, עד בי נם מלות רבות הן בתוכה הזרות נם לשפתנו העתיקה, אשר אך שוא נתאמץ למצוא פשר להן, או רק בכבדות נובל לגלות מקורן וצור מחצבתן 2) . אף הן די הוא לראות רק זאת, בי אין כל שם חרפה בפיה על כהני האמונות האחרות, אף כי פה היה המקום היותר נכון להוציא בל רוחה ולהראות אותות איבתה ומשטמתה 3) . נם החזיון הזר אשר נחזה בה, בי למען הבדל בין עמה ובין שאר העמים תבחר למען אלה לפעולותם ומעשיהם מלות עבריות, בעוד אשר בכל הנונע לעמה תדבר רק בשפת לועז לבד 4) , נם הוא הן יצדק בתכלית חפצה בו, ולא אך בזדון הוא ופרי איבה ומשטמה, כי אם רק להשמר מפחד רע, ממלשני בסתר אשר כה רבו אז בחוצות הניתו, ואשר על כץ התאמצה לדבר אחרת באזניהם. הן בתחבולה בזאת אחזו אז נם המטים עקלקלותם, נם חבר הנובלים (נוינעח, אשר למדו נם לשונם לדבר כן, ולמען כסות נם על חפצם ולעשות במחשך מעשיהם. נם המארות אשר נשמע בה ובה בפיה ואשר נם עליהן שמענו נערה, הן ההמון הדובר בה יחלקן באפו לא רק לזולתו, בי אם נס לבני בריתו ואמונתו ולא ישים פדות ביניהם, והנם על אלה נשא חטא ועון? - בבל אופן לא כיון בה התלמוד גם לעמי הנוצרים , כבר הוכיחו רבים (עי׳ גם דברי שד״ל ע" ז בהוכחתו נגד בוקסטארף). איך רחקו בכלל הכנוים האלה בהשפה ההמונית הזאת מהודאתם המקורית , נוכל ראות גם מהמלה ערל, אשר עשתה ממנה, גם הכנוים הזרים ערלית או גם ערלתה י ועוד לנו דברים רבים ע״ז, אך לא פה המקום להאריך עוד, — *) בהמלה פריץ, אשר כה יתפלא עליה הר״ש רובין(ככבי יצחק 1865), כי השתמשו כה גם לאות כבוד ותפארת (״הפריץ הנכבד״ הנמצא כאחד ספדי הזברון עוד משנת קפ״ז), אכל מי לא יראה, כי היא רק מלה משובשת ממלת פרש (רימטער). אף לא רחוק הוא בעינינו באור הכנוי ממזר, כי הוא רק המלות המשובשות מעם־זר (הרש״ז אופעגהיים בספרו משלי שלמה או "יודישר טהעריאק", אף כי ע״ז יריע ויצריה עליו איזנמינגר באפו ויתן שמו לחרפות ולגדופים), ועוד דברים כאלה, אשר לא יכון פה מקומם, 2) בהמ1 2 3ות דאוונין, סקאציל, קאטאוועם , שטאנטאפע (ס60ק 31:3.111:6), ארענאוועם (15כו10ז0זק 016) צאנצאנעם (50111 33,115) ועוד (סאגטע בלוח השנה של ווינטער 1859) . 3) כי מלבד הבנוי גלח, לעתים רחוקות גם כמר, אין כפיה דבר עוד. וכאשר אץ בהבנוי גלח כנודע שום גנאי, כן גם השם כמר הוא רק כהודאת "סגור" או "כלוא"(איינשליעסען) והוא על היות רובם היושבים בבתי מקלטם (עי׳ ווינר בהערותיו לם׳ עמק הבכא), י) כהמלות: אכלן, שתינן, געמתט (בעוד אשר השם ״מת״ הוא רק לבני בדית, כי לזולתם הוא פגר, אך גם בהמלה הזאת במקורה אין כל אות חרפה , כי הוא רק לכגוי לגוף בלי חיים, וכזה גם הפועל נפגר) ועוד.