Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 138

נו ר ד ם 138 דברי המהתלות על גלולי אליליהם אין דבר עוד בפיהם, ומעולם לא העטו חרפה נם:. על מקורם וצור מחצבתם 1) . או הנובל להשוות באמת דברים כאלה: מואב גיא מאד, מצרים רהב הם, לדברי החרפות והגדופים אשר בפי שאר העמים איש על רעהו, גם בפי העמים הנאורים? מי אשר אך יבקש דבר משפט צדק ולא יודה כי כן הוא? - רק בתקופה המאוחרה לבד, בתקופה התלמודית, רק בה נראה ראשית לאלה נם בקרבנו, וגם בשפתנו נמצאה מאז.עולה כזאת. אבל אז כבר שתו מצו בני עמנו האמללים את יכום התרעלה עד תומה, כבר חרשו חורשים רבים על גבם גם האריכו למעניתם, וכל דברי חרפתם בפיהם על מעניהם ונוגשיהם הן רק דלף אחד הוא מים צרותם; רק רסיס אחד מהמון גליו הנוראים אשר נערמו אז על ראשם, רק. קול לב אנוש אנוש הקרוע לגזרים בידי ממיתיו, ואשר בטרם יחדל עוד יתפרץ מקרבו קול תלונתו המרה יחד עם מארתו בפיו. הן לא ממשוש לב ולא בזדון דברו דברים כאלה, כי אם מגודל מרירות נפשם, רק מכובד יד זענים הנורא ומצחוק כל מעניהם ובוזיהם אשר שמחו לאידם ולמשבתם, ואשר תחת לחדול מענות עוד הנדכאים החת רגליהם, עוד הוסיפו להסתולל בם ולהשביעם עוני ויגון וקלון לכד מוצאו, כי כל משפחות בני שם לא ידעוהו אף נחשב כמו זר גם להמצרים ועוד ן "כי זאת. האמונה הנכבדה אשר נפלה ביוקר על שאר האומות, נתנה לנו אנחנו תהלה בלי עמל, ואם באה לזולתנו מאתנו באה" (הראב״ד בספרו אמונה רמה). אף האם לא די לנו גם בההוכחה הזאת, כי למרות כל מלמול האומה ונדודיה, למרות כל עניה הנורא ומצוקותיה, לא חבלה רוחה בקרבה ולא פסקה ממנה האהבה להפרותה גם אז, וכאשר יקרא ברגש אחד גדולינו: כמה חכמים ונבונים, כמה גאונים ורבנים.,. כמה ספרים נתחברו אצלנו בכל חכמה מפוארה 4 הן בחכמות המושפלות הן בחכמות התורה ופירושיה ודקדוק הלשון זכו׳ בדרך המרות ודרך ארק וכו/ כמה פירושין כמה חדושין כמה חבורים וכדי׳ כל ארק אשכנז וצרפת וגלילותיהן ופרובינציה וקמוליניה וארנון ובנותיהן וקשמיליה ונבארה ופורטוגל ומידותיה וארק שנער וארק הצבי והמערב וספרד בחצרותיהם וכו׳ (מלחמת מצוה להרשב״ק), אך לא נכחד גם זאת, כי הלק גדול בההתפארות הוא רק פרי זיופי האלכסנדרונים, בחפצם להתפאר בנפשם , וע״ב נ ת י ה ד ו על ידם כל גדולי חכמי היונים, וברוב הימים האמינו גם הם כי כן הוא (עי׳ מונק בספרו 5§1613.11ע1), אף גם מפי יוזיפוס הן נשמע כאלה , וכדבריו על אברהם, כי הוא אשר הורה את המצרים בראשונה את חכמת החשבון והתכונה וכו׳ וממצרים ירדו המדעים ארצה יון, ואשר עליהם עוד ישית בעל הם׳ נחמד ונעים נוספות, כי עוד השתלמו יותר בכל החכמות האלה ע״י יעקב ובניו.,. איזה דברים על הענין הזה עי׳ בדברי הרחז״ס בהקדמתו לספרו מוסדי חכמה 4 גם אצל הריב״ל, ביהוד בספרי זרובבל, בדברי הר״ם פלעכגר ועוד רבים זולתם, 4) אם יש חקרנים שמוצאים בהמסופר אצל לום עם בנותיו רק דברי נאצה על עמון ומואב, רק ההפק לבד להשליך שקוצים על מוצא העמים האלה, הן די הוא להראות רק זאת, כי אין זכר מזה גם לשאר אויבי עמנו אז, אשר אמנם הרבו יותר להרע, ובעמלק, אשר עליו באה גם האזהרה על המלחמה בו לדורות, ומדוע נבדלו רק העמים האלה לרעה? אמנם על מואב יש להם טעם מספיק, כי הדברים נכתבו בידי איש מממלכת ישראל, לנאק בם את. בית דוד, וכאשר עשה זאת גם במגלת רות, להראות מקורו ומוצאו ממואביה! אבל לא מוח. בל איש יסבול פלפול מחודד כזה.