Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 135

135 שבלים בודדות ״בעדו מעשות זאת, כי אם גם על החשבו אף אז להדרת פנים ולאות כבוד ויקר 1) . :כן גם בהתקופות המאוחרות, אשר עוד הוסיפו להגדיל ערכו שבעתים 2). אך בכל אלה ־לא התהוללו בו כשאר העמים, וכעמי ימי־הבינים, אשר היה להם גם לעד גאמן על מוצא פיהם ועוד 3) .׳ לא נתנוהו גם בעבוט כמוהם, אשר שם אחדים מהם, גם מקרב גדוליהם, עוד נשאר לזכרון על פעלם הזה ומעשיהם. לא ענדו לו.פאר גם בחוטי זהב השזורים בין שערותיו, או גם לעשות להם צלמי זקני זהב תחת זקן משער, ועוד הוללות כאלה וכאלה. רק על אחדים לבד נוטל לגלח זקנם, וכהמצורע ביום הטהרו.יכי בהיות מחלתו ■מחלה ממארת, אשר תוכל לדבוק גם בזולתו , על כן צוה עליו לעשות כזאת מפני : הנקיון. כי אין כל אות ומופת על השחתת הזקן אז מחבר הגלבים הנזכר בספרי הקודש, זאת הלא נוכל דעת על נקלה. כי מלבד אשר יבוא;זכרו רק במקום בודד לבד, אין גם יודע מה מהם, אף זר הוא לנו השם הזה ולא ממקור שפתנו יצא, לאות כי רק מילדי נכרים הוא. הן בכל מקום אשר בו יזכר הזקן הגלוח, אין דבר גם מעזרת אחרים, כי אם ביד האיש לבד אשר עליו נטל לעשות זאת, וכאשר תעידנה לנו למדי המלות: התגלח, התגלחו, ביום הגלחו ועוד.- ' אך לא רק הזקן לבד היה אז לסגולה כזאת ולהמרה, כי אם גם שער הראש, .נחשב גם הוא לצבי תפארת כזה ולכבוד ויקר, עד כי גם בתהלת השולמית לדודה שפתיה תמללנה, בי קוצותיו תלתלים גם שחורות בעורב! ושערות אבשלום "היפה להלל״ הן השאירו גם זבר אחריהן בספרי הקודש 4). אף אחד הדברים אשר בם 1) הדרת פנים זקן ועוד. גם גורע המאמר: כנגד המשחיתים (כי גם אז ככר ידעו תחבולות לתשחורת הזקן, יוכיח מאמרם: כד צבעין מביא דיקנוהין הוורן). לאיזו מדרגה הגיע אצל המקוכלים וקדושתו כעיניהם נודע למדי (נחמי׳ היון בספרו ר ז א ־ ד י ח ו ד א ישיר לגו ■גם השירה הזאת: "יסלסל די קנא קדישא כמו השש משזר, על יד התנא בנו חכיכ ר׳ אלעזר״!), אף גדול מאד עונש כל משחיתיו, כי אחרי מותם יכואו "השדים הדומים לפרות" ויהיו דורסים על המקום הגלוח, דבר אשר אין לפקפק בו, אחרי כי הוא מקרא מלא: לא תקיפו פאת ראשכם וכו׳ רי׳ת פרות (חמדת הימים חלק א׳). תורה יקרה כזו נשארה כזכרוננו מאיזה ספר של ״חסידות״, אשר שמו ככר נעלם ממנו, והיא: עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, כי כאשכנז נוהגים לגלח הזקן, וזה שצוח הנביא: ז״ו—הם י״ג שורות הזקן שיצרתי לי לתהלתי, והם יספרו—יסירום כמספרים! הלצה יפה ע״ז נמצאה גם בספרו של המגיד מ א פ ט א , כי איש פולניא באשכנז עבר על השחתת הזקן, וכאשר הוכיחוהו ע״ז, השיב לאמר: שלפי הדין שפה המעכבת האכילה מותר להשחיתה, ואצלו היה כל הזקן המעכב, כי בעלת־הבית שלו לא רצתה לאכול אתו בשלהן אהד כל זמן שהוא נושא הזקן עליו (מכלל יופי לר׳ יצחק מגיד מישרים מאפטא), נ) לפי הוכחת המקובלים, וכאשר העירונו קודם לזה. 1 * 3 4) כהמנהג להניח שערות אחדות מהזקן בהחותם על שטרות ועוד, ליתר תוקף הדברים. 4) יש ע״ז גם חבור מיוחד מהמאה העברה ג61ז6ז\\1!$0 116) ז6כ111 ,1611011$)16(1 ־1776 0644102611 ,531001(£^ .1) 6־£13,1]£..