Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 134

6 ר ד ם 134 כי גם בקרב כל שאר העמים הן גדל ערכם מאד וגם בעיניהם נחשנו יחד לסגולה, ועוד יותר הזקן, אשר מלכד יפיו ותפארתו, נחשב גם לככוד רב אף לאות אמונים לבעליו. הן גם היום עוד ישבע הערבי שבועתו בשערות זקנו, והחרפה היותר עזה אשר יובל איש לעטות על רעהו, היא החרפה אשר יחרפנו בירקו בזקנו, ועל בן ישמרנו באישון עינו, עד בי גס השערות אשר ימרוט בידיו בהמסרק לא יפילן לארץ, כי אם קבורה תהיה להן. גס בקרב- היונים הקדמונים עד ימי אלכסנדר הגדול לא חלל איש לארץ נזרו, כן גם בקרב הרומאים עד ימי ש צ י פ י ה הצעיר, ורק מאז והלאה החל לרדת מטה מטה, עד בי גם בל עמל א ד ר י נ ו ס להשיבו לאיתנו ולחדש כבודו בקדם - נשאר מעל, והזקן הגלוח היה מאז למשוש לב העם הזה ולצבי תפארתו. גם לעמי ימי־הבינים נחשב הזקן לאדר־היקר, ועד המאה העשתי עשרה לא עלה הכורת עליו גם בתוכם, עד בי גם שבט אחד משבטי הגרמנים נקרא בשם בזה: גוי ארך־הזקן 1) . אף נודע הוא כל עמל הבנסיה הקתולית ויגיעה הרב, בטרם צלחה לה להטות לב כהניה להפצה להשחית זקנם, ועד היום הזה עוד נשאר לפלטה לכהני הכנסיה היונית. ורק עם אחד לבד הוא, אשר אמנם מאס בו עוד מראש ואשר בעיניו נחשב לחרפה-הם המצרים, עד כי בתוכם היה לנהלה רק להענושים ביד פשעם, לאות חרפה ולקלון 2) . איך גדל ערבו כביר גם בעיני עמנו בתקופתו העתיקה, זאת הלא נוכל ראות גם בהדבר הזה לבד, בי נחשב לאות קודש לבחיריו, ל ה כ ה נ י ם, אף אחד אותות האהבה אשר הראה איש לרעהו היה, באחזו בזקנו לנשק לו. מלבד האזהרה הנודעת לבלי השחיתו, אף לא לאות אבל ומספד, ובדרך שאר העמים אז, אשר למען הגדיל יגונם ואבלם, הסירו מעליהם את עטרת תפארתם הזאת3). אף כגודל ארך מדתו, בן גדל גם ערכו בעיני בל, עד בי נודעה גם בשער תהלתו 4) , ובכל עת לא חסר לו גם המזג במשחת שמנים טובים. ולא רק אז לבד, כי אם גם בהתקופה התלמודית עוד לא נגעה בו יד איש להשחיתו, ולא רק מפני החק לבד אשר עצר לבגדי חמודות גם ע״ז, בי יש תחבולה פשוטה להשיג חפצם בלי בל עמל ובלי כל* 1 טורח, והיא רק ע״י ם פ ו ר י מעשיות של צדיקים, "שמלבד שממשיכין אור של משיח ובו׳ זוכה גם לבגדים נאים״ (הר״ן מברסלאוו בם׳ המדות הנ״ל). 1) 01611־1^ע 0§מ1.0. ג) כהמפופר גם ביוסף, כאשר הריצוהו מן הבור, 3) המבורגער בהענציקלופדיה שלו יחשוב לסבת הדבר את מנהגם להניח השער בקבר המת. אך מלבד כי העיקר חסר לפ״ז מן הספר, כי היה לגזור רק ע״ז לבד ולשנן האזהרה הזאת בפירוש, הנה נראה במקומות שונים גם בלי אבל למת, כ״א רק לאות אסון ושבר לבד: מואב ייליל, בכל ראשיו קרחה כל זקן גדועה ובו׳. *) ״כזקן אהרן שיורד על פי ממתיו״. כי הזקן הגלות היה לחרפה נראה ממעשה חנן מלך בני עמון.