Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 123

123 אגרות ש ד " ל קטנים, אבל אני מתעסק בזה לעשות רצון מש״ש. ה׳ ישלם הבל ולא בעולם הבא, אלא בעולם הזה, מנדלסון ושיטתו הרסו את המוסר בהגבילם השיר וענש בעולם הבא, דבר שאינו מוכה אלא בימי הזקונים הכבדים. הנעורים והגבורים צריכים להשגחה בארץ, והיא שמפרסם היודאיזם, וכזאת אאמינה ואראה גם אני; והיא הנותנת לי מוסר שונה ממוסר דורי; מוסר שממנו נהנים כל מכירי ואחר כך שוחקים עלי ואני עליהם. .18—117.££? .1863 .4 .1 אל ש. ש. או לפי ר, טורין. . הריני פוף סוף לפניך בגוף ונשמה. הגוף לא במובנו העצמי, אלא בדמות דיוקן, ונשמה - בדברים כתובים אם לא בקול חי. אתחיל בוידויי, כי אגרתך שאני בא להשיב עליה איננה כעת לפני. הנה פה בחדר־הבתיבה בתוך יתר מאות אגרות, אשר לחנם תהבינה לתשובה, הנני זוכר התחלתה 01115^00^ . 011״ 0111 ואחר כך בקשתני לקבוע עמך ראיון, לא אוכל מסבות רבות ואחת, האחת היא של צרכי כפף, הרבות הן התקשריות שונות עם הנולדים- ואשר יולדו. הנני יגע מסכת תבונתי ושנותי, ונתיגעתי מעבודה וצרות; בכל אלה אעבוד תמיד. לא אחפוץ לאבד יום אהד, כי מי יודע מה מעטים המה הנותרים וו יש לי מלאכות רבות לתקן ולהוציא, ואני עושה מעט מעט, אבל לא יחלוף יום בלי כתיבה, נסיעה היתד, מולידה הפסק גדול בעבודותי. ואחר כל זאת לא לי עוד לנסוע; התענוגים, השמחות והמרגוע לא לי עוד המה. לבי לא יוכשר עוד לשוש; אין ביכלתי כי אם ללמד ולהאנה. הלמוד והכתיבה רק הם יוכלו להשתיק צרתי, כל מרגוע אהר היה נחשב בעיני לעון, האתענג אני, זקן וחלש, בלי בתי שלא שמחה מימיה, ושזכתה הרבה? האתענג אני, ולראות את אשתי בלתי מנוחמה ונעדרתהתקומות, שנותנים לי מחקרי, עבודותי ומוניטי? וידידי שאליו הייתי נוסע, מה היה מרויה מזה? עצב ולא יותר, אני לא הייתי מרויח מזה ואתה היית מאבד. בהיותי נשאר פה, קרוב לאהובי ובין עבודותי, הנני מקבל עלי הכל באהבה, לקחת עמי את אשתי ושני בני, אז היתה אחרת, אבל לבוא בלעדם, הוא רק להביא אליך את יגוני. בכלל נעזוב את הענין הזה. ועוד - הה! תהום עמוקה - כמה ידידים לי אני שלא ראיתים מעולם י וגם נגוע בלי להתראות!- ומדוע לא? האם אין לי רבים בין הקדמונים היקרים לי מאד?