Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 124

£ ר 1 כ1 124 והאם לא יהיו לי אהובים מאד בין האחרונים? הה! מה רוצים היו לראותני! בודאי יותר ממך, שאני קרוב לך זה שנים רבות. ולא ■ יהיה להם רק איזה דמיון קל מדמותיהרעיון המחלישני הוא: להשאיר לאחרונים דיוקן שלם ממחשבותי. זהו מה שלא אעשה מעולם בשלמות, ואשר רוצה ומחויב הייתי לעשות יותר מכל . הה! מה חסרות הן, בלתי שלמות אידיותינו שאנו מציירים לנו על אדות הקדמונים! היש אחד שאנו מכירים אותו בשלמותו? אם ימצא בזה, מה נדלה קנאתי בו! אבל אחר בל זה, המוכשרים ויבולים אנו לצייר את עצמנו? הנאמנים אנחנו כאשר נחפץ לצייר את לבנו הפנימי? נם בלי רצון קל לרמות אחרים, האם לא נרמה את עצמנו על.אדותינו? והצדק אם בן עם ההברה לשפוט את הנפטרים לפי מעשיהם. בלי להעזר בזה בספוריהם הם. בן , אבל אני הייתי רוצה לעזוב לאחרונים מתכנת רעיונות, שהיו או שהנם בי, ושלא אנה לי המקרה או החוזק לכתבם על לוח. ואיני יודע ממה להתחיל והם ילכו לאבוד. לאבוד? מי יודע? אולי יתעוררו במוח אחר. רוצה הייתי כי האחרונים יתחייבו לי בעד ירושה אי־מונבלת, והם ירצו להתחייב בעדה לעצמם. 'אני הייתי שודד וליסטס - הפץ הייתי מונופלית הרעיון. הייתי הפץ להיות החוקר היחידי, וה' לא חפץ. הוא דואג לכל. הוא רוצה בי אעבוד אני ואניח לעבוד לאלפים אחרים . ומה שנעשה, הוא טוב . נמסור עצמנו אם כן למי שאינו בעל שנוי, נעבוד בפי יבלתנו, ואל נצטער בשביל אי־־היבלת. נוכה שאי־היכלת צודקת ממנו, החפצים לעשות הבל ולבלתי השאיר מאומה לאחרונים. תחת מסור, של השארה למו ירושה גדולה, הננו חפצים להביאם לאי־עבודה או לעבדות. אעשה אם כן מה שאוכל, ומה שלא יניחוני לעשות, יעשו אחרים. ואם היתה העבודה נהמתי אני, תהיה נם כן נחמת אלפים אחרים, היה בטוב עם יקיריך ושמחתם בחג הנא. אני שלך שד׳ל.