Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 120

3 ד ד ם 120 ואתה, אדוני היקר / תצדיקני בחכמתך על אי־יכלתי למלאת בקשתך הנכבדה, ולהצטרף להצעה המבבדתני, מאחר שיצאה מאיש במוך המפואר בנאורותו וצדקתו. . לא אובל אמנם לכחד בי לא מעט הרעישתני בקשתך. ומה צרך לשמי הדל?... ,830 ,1855 ,11 .18 אליוםףלאטאש,קיארי. ידידי היקר! בסוף אגרתך המלטת מלים: "הודיעני דעתך על "בחינת הקבלהת אומר לך בי הספר ההוא, כמו האחרים של המחבר, הנהו ספר שטחי וקלקל'מצד החכמה; והנהו מזיק ומסוכן מצד הרליניה. הייתי ידידו ל״ז שנה, ובבדתיו תמיד על היותו זקן ממני, ומכבדי אותו התאפקתי מלפרסם התנגדותי לספריו האחרונים. ואולי אהיה מוברח לברר דעתי באיזה מקום. ואתה שלום, אוהבך שד״ל. .50—849 .£׳0? .1856 .3 .— אל מ. טדסקי, אפטי. ידידי היקר! אני מודה לך בעד שיריך העברים ששלחת לי ואשר מצאו חן בעיני מאד, ואקרא בם ואשנה בשמחה אמתית. נחמתני באמרך שקראת, שנית ושלשת י״משתדל״. ומדוע לא הודעתני מזה איזו שנים קודם לבן? בחכמה תתאונן על מצבם האמתי של מחקרינו ותכיר בי אני נשארתי כיחיד בשדה. אלה המעטים, המרגישים כזאת, הלא צריכים היו לעודד רוחי, לאמר לי דבר של הנהומין, לאמר לי לפחות: אנחנו ידידיך. ה' השפיע לי מנה יפה של חזוק ואומץ בדרכי; אבל בכל זאת צריכים לי... השנים והפגעים, ועל כולם העבודות הספרתיות העמוקות, הנעשות ברבריות המכלה והורסת, מאבדות כחותי ותארי. ומה נחל הבח, ולמעלה מהאנושי, הנחוץ להתנגד לכל הדור, שאינו מבקש אלא למצא חן כעיני הנוים! זוהי הצעידה קדימה, והכאב גדול מאד. ואבדת הגאוה הפנימית שהיתר! מביאתנו לידי התימרות על היותנו יהודים, שהורתנו לבלתי בקש למצוא חן בעיני אחרים, משולמים בהסתפקות פנימית, שמחים ומוכחים מאמתת אמונתנו וצדקתנו,