Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 119

119 אגדות?!ו"(1 (כהיהודירס שני עקרי: רחם וגמול שמים, אין ביבלתן לשעבר ולהבא להתקיים, כאשר נתקים ויתקים היודאיזם. ה׳ יברך חילך ובחותיך ויגביר חילים לבל העוזרים על ידך. אהבני, כתוב לי ובטח בעבדך ש. ד. לוצאטו. --0~0-0-0-—— .26—825 .£*? .1855 .8 .9 אל שמואל ר ומאני ץ, ויניציה. אדוני היקר! אני מאמין מעודי בי חנוכו הדתי של היהודי צריך להיות בשפת עבר, ובי בל הספרים האיטלקים והאשכנזים שבעולם לא יובלו לקחת מקום הכתבים המקורים הביבליים והרבניים. ולכן ודתה היא ותהיה מוקדשת להגדיל הספרות העברית במובנה המלא, אשר מעט עבדתי בה, לעומת מה שהיה עלי לעבוד, בערך לראשי הסופרים של ארצות הצפון בעבודותיהם . כל מה שהדור מרבה להתנגד לשפת עבר, בה במדד, אני מרגיש חובתי להכפיל השתדלותי; ואמנם אני הולך ומדפים את פירושי העברי לישעיה, אחרי שחתם אלבירט כהן על מאה אכסמפלרים. הייתי עושה נגד משלחתי (אשר לה הקרבתי הכל) אילו סמכתי, בכל אופן שיהיה, על מחזור (ס5זס0) ספרי חינוך בשפה אירופית. ושנית, הן לא הרהבתי מעודי לכתב בעניני חנוך, ולא ארהיב לתת משעני הדל לשום חבור בענין זה. ויען מה? יען כי אחשוב תמיד כי המחקרים, הלמודים והדעות של היהודים צריכים לריפורמה; אבל לריפורמה פנימית, לא 1101 ־ננןמ61י!>, לא משום קופיות, לא כאותה של אנשי חוץ־לארץ , שלא עשו דבר אלא התחקו על הפרוטסטנטיזם, ואשר בעיקרם הנם רציונליסטים גמורים, ואם תרצה שפינוזיסטים . זה שלשים שנה שאני הולך וזורע דעותי, אבל בספרים כתובים בשביל מלומדים, כתובים עברית. ואיני יכול בהברה טובה לכתוב בעניני חנוך ולערוך דעותי כאילו מוצאן מהיודאיזם. זה היה אמונה רעה. וכן לא הייתי יכול לכתוב בהכרה יפה לפי דעות שאינן שלי, ולא לתת משעני והסכמתי ללמודים, שבפנימיותי איני מודה בהם. יעבוד מי שירצה בעניןהדבר, אני לא אתנגד. אבל כחותי הרפים שואפים לעתיד. אם אגלה איזה שבוש קדמון וידוע כוכי עשיתי זאת כבר העידו המפורסמים שבחוץ־לארץ), אז הטיבותי הרבה, ממה שהייתי עושה אילו חברתי בעד ההמון הספר היותר טוב, המוסד על דעות קדמוניות,