Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 107

107 ש ד " ל אגרות היחד. מטוהרה במדד. ידועה מכל דבר זר; בוז שאינו מניח לראות ביהדות שום דבר מקורי ואופיי, גם טוב נם רע, ורואה; אותה מלאה כלה רק זריות וחקרי; הבל, דעותיה, מנהגיה וחקיה החברתיים והענשיים והדתיים, הבל לוקח מעמים אחרים. חפצו היותר נמרץ של הרציונליזם בימינו הוא■ לראות את בני בריתנו משתוים לשכניהם העמים המתורבתים ־, לראות שיהיו למודי היהדות נעשים חכמה בהתאולוגיה הנוצרית, בתי־־הבנסת יהפכו להיכלים כאותם של הפרוטסטנטים־, והחינוך והמנהגים, החיים והמות של היהודים יתחקו וישתוו לאותם של הנוצרים. האמנסיפציה היא הטוב היותר נדול בעד היהודים הרציונליסטים. לבם משתאה על התקדמות בל העמים וכואב ובוזה להתעצלות אחיהם, התעצלות שמקורה הם מוצאים ברוע החינוך ובלימוד וכיבוד הרבנים הקדמונים. הסופרנטורליזם להפך הנהו מקושר בימינו אל נאוה לאומית גדולה, אל הוכחה של מקוריות ואלהיות היהדות, של מעלתה על כל השתלמות ותרבות, של השחתה רק בהביא אל תוכה דבר מחוצה לה והתקנה בשובה לטהרה הקדמוני. הוא מחובר לכיבוד פשוטות (22622£1נ>ז) הימים הקדמונים; לאי־אמונה וננוד ביחס אל בל דבר חדש־, לבבית השפלת עצמם של אחיהם, המקודשים להיות מורי המין האנושי וסמלו,, ואינם חושבים אלא לעשות עצמם קופים בעיני שכניהם. הוא מחובר להכאב היותר גדול לראות את הרוח הכביר, שהיה בימי קדם מועיל לאחיו וכבוד לדת היהודים וספרותם, משתקע עתה בלוקסוס ובכל דבר שביבלחי לכנות לאינואיזם. לא האימנסיפציה החיצונית הנה הטוב הנדרש לסופרנטורליסטים שלנו, אלא האימנסיפציה הפנימית, היא החופש מהשפעת בל דבר זר. היש באפשרות לדעתך, ידידי היקר, לאחד שתי מפלגות בנות הרגשות ותאוות מתנגדות באלה? במצב כזה מה אועיל אני בי תוכיחני על עצלותי ף אני משתדל להחיות בבת ב הנדפסים והבלתי נדפסים את האהבה לדברים ישראלים, אהבה ההולכת יום יום הלך וקטן ־, ולהאריך בפי האפשר חיי הלשון העברית וספרותה, האמצעי האחד, לדעתי, להשארת אהבת היהדות בחיים 5 והנני משתדל לזרע בזמן אחד בספרות העברית זרע הבקרת האמתית, האמצעי האחד לטהר מעט מעט את היהדות האמתית מזוהמתה, ובבר הצעתי באחת מאנרותי שכתבתי אליך זה י״ח ירחים איזו ממחשבותי, שעוררו עלי קנאת רבנים רבים מפולניה, ומהצד שכנגד גם כן, וחמתם עלי..נדלה בל בך עד ני אחד מידידי, שאני מכבדו בעד חכמתו ופילוסופיותו הגדולה,, אשר נודענו איש לרעהו זה עשר שנים, ולא כתב אלי מעולם, חשב את עצמו •מחויב להפסיק הדממה ׳ ובאגרתו שקבלתי היום, מיעצני בידידות לבטל את אגרתי ההיא■ ולהרחיק את נפשי מסער מתחולל. אמנם אין זה מפחידני במאומה, והנני שמח ביותר על כתבי והדפיסי 9