Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 102

פ ר ד ם 102 זהו הקסם השפוך על כתביו ומושך את הקורא, קרליל האנגלי אמר כי במתנה לדבר אמת זוכים רק מעטים מבעלי הכשרון, וזה הכשרון היה לשד״ל, מחשכתו נתאחדה עם האמת ותהיינה לעצם אחד / וכתביו הם תולדות העצם ההוא. בעיניו היה שפינוזה ״נתעב ונמאם לא על מחשבותיו, אלא על מרמותיו, כי התחכם להטעות את הכריות בדברי שוא ומדוחים שידע כעצמו שאינם אמת" (אגרות עבריות דף 1197). שד״ל כבד את עצמו, והכבוד הזה לא הניחהו להגרר אחרי דעות אחרים, הוא האמין בעצמו, יען כי חושו הטבעי השיאו להאמין, יען כי מחשכתו יצאה ממקור מים חיים, מקור נסיונו הכביר בחיים... אין דכר או איש שהכריחו לבטל מחשבתו הנחשבת אצלו לאמתית, הבקרת הזועמת לא הטתהו מדרכו, וברוחו הגאוני היה מתעלה תמיד על קרקור העורכים, משאת נפשו היה לחנך אנשים ההולכים בדרכיו ומתקרבים ליהדותו ומוסרו. ומטעם זה, אף אם היה מוכרח להכחיש בבקרת עצומה כל מה שהיה בעיניו אי־אמת, היה יהודי נאמן, כי היהדות לא תחת מפני האמת, נפש ר׳ יהודה הלוי נוספה בו וכמהו שנא את האטיציזם 4 היא החכמה היונית אשר ״אין לה פרי כי אם פרחים, והעוסק בה נשאר בלב ריקם ונעור ופה מלא כרוב שיגים ושיחים״ (דברי ריה״ל); ו״כל זה נמשך מהתכונות היוניות; אשר מן היונים נשתרבבו והיו לנחלה לכל הפילוסיפים, אכל היהודי המורגל בתכונות הישראליות איננו נפתה אחרי קול דברים ומליצות יפות ונשגבות אשר לכו יודע ♦שלא נכתבו לאהבת האמת; כי אם לאהבת הכבוד והבצע״(אגרות עבריות 1094) , ״הלא ידעת—כותב שד״ל לצונץ־-כי אלהי איננו אלהי £301 אלא אלהי X031£ (תנ״ך), וזה הפך זה, על כן דרכי מתנגדים לדרכי אנשי הדור״ (שם 1134), כשנים האחרונות החלו ספריו למבוך לב קוראים עברים, אשר מלפנים גם שם שד״ל זר למו 4 וגם נראו מאמרים אחרים על אדותיו בספרתנו העתונית, מוכן מעצמו כי הקוראים ההם יוכלו להכיר רק את שד״ל המדבר עברית, ולא לועזית, מאחר שהקוראים איטלקית מעטים מאד בארצנו; וזה איזה זמן שאני הולך וחושב על הוצאת תרגום עברי מכתביו הלועזים, כין כה וכה הגיעתני אגרת החכם הנכבד פרופיסור קסטיליוני ובין יתר דבריו הודיעני* השתדלותו להקים ציון על קכר שד״ל. בשורה זו הזבירתני פתגם התלמוד (יהשלמי שקלים מ״ו): ״אין עושין נפשות לצדיקים , מעשיהם ודבריהם הם זבחגם", ונצטערתי על מיעוט הזכרון שיעיר ציון זה כלבות מי שהיו חביבים לשד״ל בחייו וקרובים לו כמותו, ואשר, אמנם כלי כונתו, להם עמל ברובי ספריו, והם המון הקוראים עברית ברום*ה, ובאתי גם כן לידי הגיון כי טוב ויפה היה להרים לזברון כבוד שד״ל וטובתו לבית ישראל ציו; עולמי) המוקם מלבנים וחמר שהבין הוא בעצמו, — זוהי מגמתי העקרית בהוציאי בעת תרגום הלקוטים .והאגרות הנוכחי, שהוא בעין דוגמא מספר גדול שבנפשי להוציא ואשר יכיל תמצית אגרונו הלועזי של שד״ל, שבניו הוציאו לאור בפאדובה בשנת 1890 בשמן 11> 131100 י0656ב31ז) ,113.113.00 10ז131013נן12 11^1) 51101י13> 310כ>11נ111ק 16516ז^ 13> ..1 .(1 .3 (דפים ■׳\^1072-[-XX) , חומר האגרון בכלל יוכל להחלק לשנים: מדעי ומחקרי, במאסף הלקוטים נתתי מקום על פי רוב לשני, המודיע לנו בפרטות גדולה תכונתו הרמה של שד״ל בתור חוקר יהודי ופילוסוף ואהבתו ודבקותו באמת וביושר ורצונו תמיד להועיל לבל, הנני חושב לחוב נעים להביע בוה תודתי התמימה להפרופיסור הנכבד מר אהוד לולי הרב הראשי בפדובה, שהואיל להראות לי חסדו וידידותו החמה במעבדי זה ולבא בעזרתו ועצתו. אבל יודע אני נאמנה כי יותר מתודתי ימצא עונג אמתי בהכירו לקיחת חלקו בהקמת "ציון" ■רוחני למזכרת מי שהנהו מבבד ומוקיר זברו במאד מאד, א. בהנא. ז י ט א מ י ר , מרחשון החרנ״ו,