Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 100

פרדס 100 בעצם היום ההוא, יום המוכן לפורעניות, או שנעשה ם מ ו ך לצום גדליה, שהוא בסוף הקיץ (ג׳ תשרי תט״ס. ונם בזה מתאים המקור העברי עם הרוסי. ההרג הנורא במאהליב הרעיש בעתו את בל מחנה ישראל ברוסיא הלבנה׳ .וליטא, אף שהיו'אבותינו בעת ההיא - תקופת ת״ח ות״ט - רגילים בצרות יתר מדי. הקינה על קדושי מאהליב היתה נקראת במשך מאות שנהבבתי־בנסיות רבים, ולא אחת ולא שתים נזדעזעו קירות בתי התפלה מקול הקורא: "עד מתי תחשה ותתאפק לדם׳ התמימים?... ראה והביטה משמי מעונה שפיכת דם נקי!"... נם אנחנו כבר הורגלנו לקרוא ולשמוע אזכרות באלה למאות, ומסכת ההרגל הזה, נם מפני שרוב התפלות. ממין זה נכתבות בסגנון אחד ויש להן צורה קבועה, לא יתרגש לבנו בקראנו או בשמענו אותן. אך אם נעמיק חקר בתוכן כל אזכרה ואזכרה, אם נגלה את הגרעין ההיסתורי הטמון בה, את המעשים משנים קדמוניות המכוסים בה במליצות נשגבות - אז יחרד לבבנו, אז נראה כי כל אזכרה היא מצבה חיה לחזיונות היסתוריים רבי׳ הערך, לעלילות כבירות, לנצחונות עצומים של גבורי הרוח, המעוררים בנו מחשבות יותר נשגבות ורגשות יותר נעלים ומוסריים מכל קורות המלחמות החיצוניות והמריבות. אודות ככרת אדמה, הממלאות את כל חללה של ספרות דברי הימים לעם ועם. שמעון דובנאוו.