Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 3 (1896)
- Date
- 1896-01-01
- Page
- Seite 99 (sequence 109)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 66% known words query
- IRI
…/8003959-8004574--726-8004682- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
לולא ידענו מקודם ממקורים רוסים אודות ההרג הרב שעשה פקלאנסקי •ביהודי מאהליב בשנת 1655, אז היו לנו דברי התפלה הזאת כספר החתום. עלינו היה אז לדרוש ולחקור ז מ ת י היה הדבר המסופר באזכרה זאת, אחרי שזמן המאורע לא נרשם בה 5 מ י היו ההורגים והצוררים לישראל ומדוע הוציאו להרג את היהודים *ושחטום ושטחום" על שדה פעצרסק; מה היה מצב המדיני בעת ההיא ובדומה . :אבל עכשיו שיודעים אנחנו מתעודות נכריות את בל הפרטים הנחוצים האלה, נוכל לפתור את השאלות הנזכרות באופן ברור. עתה נעלה הוא מבל ספק שהאזברה העתיקה הנמצאה בשני נוסחאות בבתי־הבנסת במאהליב ונעשוויז נכתבה לזכר החורבן שעשה פקלאנסקי בקהלת מאהליב מחוץ לעיר בקרבת פעצרסק, ועל דא בכו אבותינו בצום גדליה במקום המאורע ונם בקהלות אחרות רחוקות ממנו, כמו בנעשוויז בירת הנסיך רדזיוויל, אשר הציל אחרי בן את שארית הקהלה מידי הרוסים. תוכן :המאורע בעקרו, בפי שמסופר באזכרה הנ״ל, מתאים הוא לעדותו של הכהן ארעסט באלה האופנים הנוגעים לעצמותו של המעשה 5 א) מ ק ו ם ההרג (מלא הרחיקו ־העירה", "אשר בפעצרסק נקברים" וכח; ב) אופן יציאת היהודים מן העיר ("בברחם מן העיר במורא, וערומים אנשי העיר פוחזים ללוותם בשיירא"), ג) א ו פ ן ■ ההריגה ("הוציאו עליהם חרבותם מתערה", "והומתו כלם... שכבו על פני השדה ■•המרים המרים״ וכר). בפרט קטן אהד נראה פה בעין סתירה לעדותו של הבהן .הנוצרי: הוא אומר שפקלאנסקי צוה לקבור את היהודים באותו מקום שנהרגו בו, ובאזברה נאמר: "ונם לא היתר, להם קבורה, נתנו מאכל לעוף השמים" ובר. אך :הלא נראה לעין שדברי האזכרה האחרונים נכתבו "על דרך המליצה" ויש להם סתירה ,בצדם, בי בתחלה נאמר: "הרוגים קדושים מקהלתנו הקדושה אשר בפעצערסק •:נקברים״ - מלמד שבאו לקבורה נבערות הכותב הנכרי), אף כי לא לקבר ישראל. בבל אופן אין פה מקום לשום ספקות בעצם הענין, ולא באו כל דברי האזכרה אלא לחזק את עדות הנכרי המסיח לפי תומו בעקר המעשה המסופר. התפלה הזאת היא הד קול הבביה הקבועה לדורות לזכר הטבח במאהליב בסוף הקיץ שנת 1655 (סמוך לצום גדליה תט״ז) - והד הקול הזה עולה באזנינו מקץ שתי מאות וארבעים שנה אחרי הזמן שבו "בעיר ובשדה קול דמי אחינו צעקו" וקהלה שלמה בישראל מסרה נפשה על קדושת השם. י ו ם הטבח במאהליב לא נרשם בדיוק בספור הכהן ארעסט, אך מאיזה •מקומות בספורו נראה שזה היה בסוף הקיץ, כשנה אחרי אשר קים המלך אלקסי מיכיילאוויטש את הגזרה בדבר נדוש היהודים ממאהליב, ר״ל כעבור שנה מיום 15 ספטמבר 1654 ,- וא״ב היה הטבח בסוף הקיץ שנת 1055 . המנהג לקרות את הקינה ׳הנ״ל על קדושי מאהליב בצום גדליה יוכיח אחת משתי אלה: או שהטבה נעשה