Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 83

83 התפתחות התורה שכעל פה זעשו זאת בכדי להסמיך כל עניני התשבע״פ על. הכתוב וחדלה מהיות עוד תורת ־הזקנים, מצות אנשים מלומדה, ב״א מולדת סיני, אחרי שכלה מכונת בכתובים♦ ■לתכליתם היה הדבר נחוץ, למק דחותם את מננדיהם ומכחישי תורתם, וע״פ המדרשים החדשים מצאו מקורים להלכות ישנות, שכבר נעלם מקורן, נם חדשו כמה ־הלכות, ועל פיהם נם בטלו כמה הלכות שנקבעו, לדעתם, שלא כדין וכאלה פעלו גם מצד הסברא. מיסודו של ריב״ז באו בחקירה חפשית על כל נעלם, לכהן, לפרש, לבנות או לסתור ע״פ הכללים החדשים נכח הסברא, וכן שמו למו כללים מיוחדים גם בחלק השני שבתשבע״פ והוא ז בסיגים, גזרות ותקנות שונות שנעשו לחזוק התורה ושמירתה, יע״פ הרשיון שנתן להם מן התורה. אם נבחן את דרכיהם לדעת, איך עשו את ־תקוניהם,מתי עשום, ומתי חדלו מעשותם ומתי ב ט ל ו ם, מה הסבות שהניעום לעשותם, לחדול או לבטל, ונמצא את בנינם זה והוא בנוי על עשרה יסודות - •שמרבים מהם, לאסוננו, מסיחים גדולינו עתה דעתם מכל וכל... ואלה המה: א) הרשות אשר לחכמים לגזור גזרה ולתקן תקנה צודקת, גם במקום ע ק י ר ת הכר מן התורה, וקבעו שב״ד מתנין לעקר דבר מן התורה. ב) הסבה הראשית ■לגזרותיהם ותקנותיהם הוא תקון עולם הדתי ו ה ח ב ר ו ת י, ואם תקנו מה שתקנו ־לחזוקהדת, ואף בתוספת על הכתוב בתורה, הנה לתקון החברה, לטובתם החמרית של בעלי הדת, הוברחו לתקן בגר ע ו ן מדיני התורה או החכמים שקדמום, יען הבינו שכל נזק חמרי, הבא בסבת הדת,' גזק הוא גם לדת עצמה והרחקתו משמרת היא לה. ג) לבן ראו שהמתקנים יבחנו את מצב החיים בדור ודור, למען דעתם את התקונים הנרצים להם ע״פ משקל ההכרח והאפשר, כי יש דברים הכרחיים •ואינם אפשרים ויש אפשריים שאינם מוכרחים... ד) בראותם שלפי תבונת האדם הפרטי, רפיונו או מצבו, לא יעצר בח להשמר מאיסור ידוע - החליטו שטוב להתיר לו איסור מר״ס מלהביאו לידי נסיון לעבור על ד״ת - במו שתקנו במה דברים משום .״כבוד הבריות״, כבוד מלבות או קרוב למלבות ובאלה. ה) במקום שבטל טעם ־התקנה, מאיזו סבה, בטלו גם את התקנה עצמה או העמידו אחרת במקומה, כפי צרכי הזמן. ו) כל גזרה או תקנה שבטל טעמה, הרשות רק ביד בית דין לבטל היא *עצמה. ז) אין ב״ד יבול לבטל דברי ב״ד חברו אא״ב גדול הוא ממנו בהבמה ובמנין - הכלל הזה, שהיה, הוה ויהיה בעוכרינו בענינים רבים, יען חכמי דורותינו לא ירדו לסוף כונתו, הובן אז באופן אחר לגמרי. הכלל הזה נשנה בעת שרבו ■הדינים, בבדי שלא יהיה זה אוסר וזה מתיר, ולבן אמרו שרק אז הכלל נוהג אם הב״ד המאוחר בא ל ח ל ו ק על הקודם; שהתקון הראשון נעשה בהסכםכלהחבמים ד ו ק א באין חולק; כשנתקבל מ ב ל העם וגם עוד טרם נשתנו הדברים