Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 80

פרדס י80 ההלכות הקדומות, ברר וזקק אותן ואת השכל שם לקנה ■המדיה, ונכא לפניו ענין חדש, וירא שע״פ הסברא יש לנטות מן ההלכה הקדומה לא חש ונטה, אכל שמאי לא נטה בשום אופן מן המקובל וכל ענין חדש דמה לההלבה הקדומה, כי קדמותה העידה בעיניו על אמתתה, שניהם עסקו בבקורת ההלכה אך להלל היתר. הבקורת המרד. לקיום ההלכה או לבטולה, ושמאי להיפך, הגביל את הבקורת במרת ההלכה הקדומה,,. הדבקות כמקובל, מבלי לבקר כין דומה לאינו דומה, נורמת לרוב חומרות חדשות, וההיפך להפך. הלל שם גבול גם לדבר הפצת התורה משאת נפשו, בדעתו שלא בל העתים שוות, ואמר 5 מאם ראית שהתורה חביבה על הדור פזר, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו בגס"(ברכות ם״ג), בי רצוץ הדור, שאיפותיו. ומנהגיו היו נכבדים בעיניו, באשר גם הזהיר מאל תפרוש את עצמך מן הצבור", וראיות יותר מוכיחות על דעתו זו הלא תהיינה תקנותיו בדבר הפרוזבול, פדיון בית בבתי ערי חומה, וכאלה, לרבות מתקגותיו הסכים גם שמאי, ששם גם הוא עין לצרכי הזמן, אך בהיותם מתנגדים באופני דרישתם את התורה ואת ההלכה, לכן נרפה מעט מעט הקשר שאחד את הפרושים כלם לדעה אחת עד העת ההיא, ותלמידי שמאי והלל הרבו מחלוקת, והמחלוקות לא היו עוברות כ״א מתמידות ומאז ועד עתה לא פסקו, ולא פסקו גם המים המאררים היוצאים ממקורן, ומי יודע עד מתי עוד.,. גוסף לזה פעלו הרבה על גדישת הסאה בעניני ההלכה גם השקפות ב״ש וב״ה על עניני המדינה שהיו סבוכים מאד בימים ההם, ב״ש היו מן הקנאים וב״ה מן המתונים, ולכן לחמו ב״ש בב״ה בנפש מרה גם בעגיני התורה" וב״ב גברה רוחם ופעולתם על העם עד שלסוף, אחרי מות אגריפום, עמד רשב״ג, מב״ה, בראש המרירה האחרונה נגד הרומאים. אז גדשו את הסאה, תקנו תקנות, גזרו גזרות וגדרו נדרים להרחקת העם לא רק מן הרומאים עצמם אלא גם מכל איש ישראל שיש לו ענין עם הרומאים, בהגובים, המובסים ודומיהם. ובבן, הצדוקים, הצרה מבית, והרומאים, הנוגשים מחוץ, פעלו הרבה מאד על הרחבת התורה, וטבע הדבר היה מחייב בן, יען בי כל אונם מצד אחד מוליד קשיות עורף מצד השני, במרה שהשתדלו אויבי היהודים להעבירם מדתם בה במדה הוסיפו הם נדרים לה ושמו חק להק וצו לצו, יש שחקקו דינים למען התרחק מן האומות ויש שחקקו חוקים למען הפים דעתם של העמים, לא מעט עשתה התנגדות הפרושים עצמם אלו לאלו. ובין בה וכה הרחיבו דרכי המדרש להסכים ההלכות הקבועות עם המקרא, ובסוף ימי הבית כבר דרשו א ו ת י ו ת, כי רבוי ההלכות הכריחם על כך וילכו הלבות הלוך והתחדש ע״י מקרא, דרש או רמז שמצאו בשום מקום, וכל חלקי התשבע״פ וענפיהם באו לתכלית השלמות לפי מצבם אז. אז קם סער גדול על היהודים. גם ע״י־התיסדות הדת החדשה,.ויתנגדו אליה הפרושים בכל בחם, ויתקנו תקנות רבות נגד אלה מן היהודים שקבלו. את הדת