Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 74

ננד האמת, יען האמינו שהתורה נתנה במ״ט פנים טהור ובמ״ט פנים טמא. לבך איפא, אם אין כל הדורות שוים בהבנת התורה הנה לפי דעתם ואמונתם אז: "אלד ואלו דברי אלהים חיים". עזרא היה מיסד כנה״ג ושמעון הצדיק היה משיוריה - וויים מכריע שהוא נכד־' שמעון הצדיק הראשון, והוא שמעון בה״נ שעליו יסופר דבר הפגישה עם אלכסנדר־ מוקדוץ בבאו ירושלימה - בו נראה שוב התרוממות רוח העם בדעת התורה וירידתו־ לסוף דעתה. הוא שלא אכל מעולם מקרבן נזיר יען, לדעתו, בל האוסר איפר•על"־ נפשו בנזירות הרי הוא חוטא; הוא שאמר ז בל היושב בתענית נקרא חוטא; על׳ שלשה דברים העולם עומד 5 על התורה,, על העבודה ועל נמ״ח, והיה מננה את העבודה החצונית במעשה המצות, ושבח את עושיהן במחשבה זכה ולש״ש באמת.. בימיו כבר ניכרת פעולת היונים על חוקי ישראל, מהם השאילו. היהודים את הבנויים ״שמים״ ו״מקום" לשם ה/ מיראתם להגות את השם באותיותיו... ואחרי מותו חדלו" נם הכהנים לברך את העם בשם המפורש. מהשתדלותו של שמעון לעצור בעם מן הנזירות, נקל להבין, כי העם היה פרוץ בנזירות ובנדרים, והפריצות בנזירות תורה שבעת ההיא תכפו עליהם הצרות.. בני האדם ראו מאז שבל מניחי הדתות משתדלים לעצור בעד תאות האדם, מצוים. על חוקים ידועים והגבלות ידועות ועי״ז, יאמרו, ישיגו חסד אלהים ורצונו, לכן אמרו־ גם היהודים, בצר להם, לאפר על עצמם גם את המותר להם, למען ימצאו חן בעיני־ אלהים ויחלצם מצרתם, ושמעון הצדיק שלא חפץ באלה, החליט לתקן תקנה מקבלת, את "היתר הנדרים", אף כי רבים אמרו: "היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו", לא שעה אליהם-יען ראה שהשעה צריכה לכך... בבל הגדולות והנוראות שפעלה בנה״ג על ישראל ותורתו, בב״ז בא הזמן הזה בחשך, ובחשך יכוסו שמות.כל חכמי הדור ההוא שפעלו ועבדו על אדמת הקודש, והחשך הזה נתפשט גם מן המועד הראשון והלאה. תלמי הראשון הרב תאניה ואניה ביהודה, מרוב הלחץ שלחץ את ישראל במשך ארבעים שנות ממלכתו פסקהכנה״ג,.. אבל לא היה די כה בצרות הללו להעביר את חכמי ישראל מן המטרה שהציבו להם... אז גברו גם דעות היונים על היהודים, ויאכלו את תובן וקליפתן זרקו. כגבור הדעות החדשות אזרו חכמי ישראל חיל להחזיק במסורת אבות לבל ישתרגו עליהם סורי־ הגפן נכריה. השתמרו מנזק חכמת היונים, אך לא הרחיקוה כלה. המה השתמשו בה הרבה, עד שבחצי האחרון של המאה הראשונה, מאז באו היונים לארץ יהודה,, -כבר היו חכמים בישראל אשר הכירו את לשונם ודרכיהם באחד מהם, ומהם תרגמה ■את התורה יונית בימי תלמי פהילודלפים בנו של הראשון. גם בא״י נתעכבה אמנם דרישת התורה לפרקים, אך לא בלתה ולא התרחקו;