Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 73

התפתחות החוור. שבעל פר, 2רי פרושים מ ק דמוני ה ם, היו בספק אם קבלו דברים מקובלים .או ■מחודשים בדור מן הדורות... ושמענו, .גי..במספר ארבעים .ושתים. :הדברים המכונים בשם ״הלבה למשה מסיני״, ישנם הרבה, שרבים חולקים.על י ח ו ם ם זה ואומרים לא הוא... בצדק נובל לאמר, כי בכל דורות החכמים הקדמונים, אשר רוב ההלכות מזמן שקדם להם היו מסופקות אצלם .ונעלם מהם מקורן וטעמן ויתלו אותן בזמן היותר. קדום. וטבע הדבר מחייב כי ישכח מקור דינים רבים, כי כל שהוכן והוסר בימי עזרא היה כגזרה. שיצאה מלפני השליט, בי אחרי שהסכים עליו הרוב נהיה להק קבוע, אבל לא נכתב לדורות: מתי, ממי ולאיזה סכה הוחק זה החק. ,במשך הזמן, בפרט מעת שנתעכבה, ממאורעות שונים, דרישת התורה, שבחו ולא ידעו להבדילובין המקובל באמת מימים קדמונים ובין מה שהוציאו הסופרים הראשונים בהשכלתם <מהכתוב או מהסברא.... וכרב לימים רב הספק וכרבות הספק ויתלוהו בזמן היותר קדום... והדרך להפליג דברים בתולדות זמנים רגיל הוא אצל חכמי. :התשבע״פ וכן אמרו מפורש: "עד עמוד הכהן לאורים ותומים", וכי אורים ותומים היו באותה שעה? אלא כאדם האומר לחברו: ״עד שיחיו המתים, עד שיבא בן דוד״... ׳(ירושלמי קדושין פ״ר ה״א).. כן.אמרו , שגם לשונות התורה ושאר כתבי הקדש יש שידברו בלשון.הבאי(חולין צ.), וכן הדבר גם ביחס ההלכות, שכל הלכות מסופקות באלה, שנסתפקו בהן: ממי ומתי ולאיזה סבה נתחדשו, תלו אותן בזמן.ה י ו תר קדום ^ה'מסיני,־־במובן, לא להונות את הבריות נתכונו. גם המה ידעו שרוב הדינים מחודשים, לא נעלם גם מהם כי יש אשר המה יוציאו■ דבר מן הכתוב ויבאו אחרים ויוציאו מן הכתוב ההוא ההיפך ממש, אלא האמינו 5 שפרושים והלכות רבים היו מקובלים, רבים נשתכחו ברב הימים ובטלטול האומה, וחכמי הדורות החזירום מדעתם, .בסברתם ובפלפולם, בעזר הרוח האלהי, עד הסכימם אל. ־הכונה הראשונה. גם היו הרבה מן הפרושים.וההלכות שנתחדשו מוחזקים אצלם בערך מקובלים, יען האמינו בכת ההרשאה.שנתנה להם התורה - לא תסור מן הדרך .אשר יגידו לך וגר, וגם בנטותם לפעמים מן הדרך שהלכו בו קדמוניהם בפרושי התורה, סמכו על היסוד הגדול ■שהאמינו בו,. שזה מונח בחכמת.נותן •התורה, שלא לתת את התורה חתוכה ומוחלטת, אבל היתה כונתו "שתהיה התורה פרה צרבה כנטיעות" (תוספתא סוטה פ״ז, חגיגה ג׳:), וראשי הדורות בבל הזמנים היו מורשים בהרשאת,התורה לפרש אותה כפי ראות עינם ושכלם, והחליטו הדין היוצא מכה דרישתם והקירתם ע״פ הסכמת הרוב , והסכמת הרוב היתה להם למרה , לכל :זמן וזמן, להעמיד הלכה למעשה, שאין לך אלא בית דין ש בימיך, בין .בשעה שאסרו. ובין בשעה שהתירו היו סומכים הדבר למקרא, •ולא היה זה גרעון