Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 70

-אמונת אל אחד, הרחק מכל סיני עבודת אלילים, ומצבם הדתי הוטב איפא תכלית הטבה לעומת מצבם לפני החרבן. מן העת ההיא נשארו הרבה רשמים מדרישת התורה, אבל בהבדל נדול מאשר בזמן הקדום: תחת שכל הנביאים לא דקדקו בחוקים המעשיים וידברו בם אך מעט, החלו בנולה לדקדק בחוקים המעשיים, וחכמי הדור ההוא שמום למטרת דרישתם. ומונח בן בטבע הדבר. בל עם אשר נהדף ממצבו המדיני וחופשתו אבדה, והוא חי חיי צער על אדמת נכר, ימצא אז נחומים ותקוה במנהגיו וחוקיו אשר הם קדושים לו, אותם יחבב ובהם ישתעשע עד שידקדק בם בחוט השערה, וישים קו לקו וצו לצו למען שמרו את משמרתם. המראה הזה נגלה בישראל בבל הזמנים, ולא יפלא אם ננלה נם בימי הנלות ההיא. מעט מעט החלה הזריזות בחוקים המעשיים להשתרש בעם, כאשר נראה מחנניה מישאל ועזריה, ומסתמא לא היו יחידים בדבר, ואם המה, בהיותם קטנים, כבר נזהרו ממאכלות אסורות ונם מיין נכרים, הנקל להבין שהאיסורים הללו היו מקובלים באומה בכלל. רשמי העת ההיא נשארו נם בספר יחזקאל, שהחל לצות על דקדוק חוקים מעשיים, אשר מהם נם בלתי כתובים בתורה, ומצד זה מלבד העידו על מציאות קבלות ישנות במנהגים וחוקים שחיו בעם בלתי כתובים, ראינו מאלה נם כן שלפעמים נטה בתארו החצוני של החוק מהכתוב בתורה יען היותו לו רק תפל ולא הקפיד עליו. מכל אלה למדנו כי דרישת התורה הלבה מצעד אל צעד. אצל הנביאים שבדורות הראשונים עד סוף ימי הבית היתה לה תכונה אחרת מאשר היה לה משם והלאה, בימי הגלות החלו לדקדק יותר במעשי החוקים ובבחינתם, וזה היה זמן ההעברה, ומתחלת הזמן הבא אחריו באה דרישת התורה למדרגה חדשה, הדקדוק והבחינה התרבו מיום ליום ובכל דור ודור, והמדרגה החדשה הזאת התחילה מעת שובם מן הנולה אל המנוחה והנחלה. ב, בבבל החליף ישראל את רוחו וישנה את טעמו לטוב. עמוק עמוק בלבם נשקע זברון התלאות והיגונות שעברו על נפשם על לכתם בחקות הנוים ויאמרו להיטיב אחריתם. הרעיון הזה מלא לכות כל טובי האומה. לא לכונן למו ממלכת הארץ היתה מנמתם בי אם לכונן דת קדשם, לשים לה מעמד עד קץ הימים. אחרי העליה הראשונה עם זרובבל ויהושע, לא שב עוד הרוח הדתי באשר בקשוהו הנביאים, ועוד ימים רבים עברו לישראל ללא תורה עד עלות עזרא לא״י במעלה השניה. הוא התבונן וירא כי שכחת התורה באה בכל הדורות באשמת הכהנים ויאמר לעקר את הרע משרשו, למען הרחיקו עמו יחד נם את הסבות העקריות הנורמות נזק לתורה ודרישתה, לכן נמנע מכהן בכהונה גדולה - אם כי היה ממשפחת כהנים. הוא חפץ