Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 69

69 התפתחות התורה שבעל פד! בי מדת הדרישה בתורה היתר, השכלה בטעמי המצות וההתבוננות בתכליתן הרוחנית, מבחינת עבודת אלהים במקדש. מתפלת שלמה בעת חנכת הבית למדנו, כי תעודת הבית היתה בעיניו ״להיות מקור נפתח לבית ישראל, אשר ממנו תוצאות חיים לרוח הדת. הבית הזה יאסוף את לבות אנשי האומה ומשם תצא השגחת אלהיט על האומה בכלל ועל אישיה בפרט. ומכל אשר עשה במעמד ההוא נראה כי השגתו בדת התנשאה למעלה מן התארים החמריים, ולכן לא היתה תכלית אחרת לעבודת אלהים שיסד שלמה, כ״א להביא את עמו לידי הכרה אמתית את אלהי אבותם וליחד את לבות כל ישראל לנקודה אחת, כן הוא בבחינת עבודת אלהים בכלל!״ כן בשיר שחושד בחנכת הבית נאמר: "כי אלהים שואל רק להיות נקי כפים ובר לב לבל ישא לשוא נפשו ולא ישבע למרמה״ סתהלים כ״ה ג׳ ד׳], אם בי ב מ ע ש ה הקרבנות לא סר ממצות משה. ואיך נתפלא בשימנו לב לגודל הרעיון בחוק העליה לרגל, שהובן בעת הקדומה ההיא-אחדות הלבבות, לעומת קוטן הרעיון המכון בו לפי המתאר מן האחרונים, בימי בית שני, ששמו את העיקר לטפל וידקדקו בו דקדוקים קלושים!.. אם בימים הטובים פרחה דרישה התורה, הנה משנפל ג ה מלכות ישראל ירדה דרישת התורה פלאים. שנים שלשה דורות אחרי מות דוד ושלמה מלאה הארץ גלולים עד קום אסא ויהושפט שהשתדלו לחזק את התורה, וזה האחרון הניח את היסוד לפקודת ״הזוגות״, שנזכרו בזמן מאוחר, שעמדו בראש ב״ד הגדול בירושלים. האחד היה נשיא, הוא אשר כותב דה״י מכנהו "הנגיד,/ והשני היה "אב בית דיך, והוא - יהושפט - שהוליך את דרישת התורה בחכמה צעד גדול קדימה. שמונים שנה אחריו היו שוב דרכי התורה אבלות עד בא יואש ואמציהו בנו שנהגו בדרך ה/ למראה עין, ויחזיקו רק בחצוניות, וכה נמשך הדבר עד ימי חזקיהו המלך הצדיק, שגם בימיו היה העם דבק בכל לבו בעבודת הקרבנות - מפאת היות יד הכהנים על העליונה בימי יותם ואחז - והוא עמהם, עד שגם ישעיהו, אוהבו של המלך, לא יכל להתאפק ע״ז וירם כשופר קולו על היות יראת אלהים רק. מצות אנשים מלומדה. כישעיהו בן ירמיהו דרשו בונת הלב, לרדת עד תכלית בונת המצות, אף כי לתכלית מוסרית החזיקו גם בחצוניות המצוה. כמוהם כן שאר הנביאים ירדו לסוף כונת התורה במעשה המצות, ופרק הזמן הארוך הזה-מימות שמואל עד ירמיהו - הוא המדרגה הראשונה למדרש חוקי התורה, והפרק הראשון לתשבע״פ. כבא ישראל בבלה התבונן כי מעשיו הרחיקוהו מארץ מולדתו, הורידוהו ממעמדו ויהי לעבד בארץ לא לו, ייתן אל לבו להיטיב מעלליו ולשוב אל ה׳ בכל לבו. בהובחם לדעת שהרעה השיגתם על עשותם מעשים אשר לא יעשו, כה נוכחו ג״ב, כי בעשותם את המצות שיעשה אותן האדם ויחי ו בהן. אז נתחזקה בקרבם (5)