Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 68

פרדס 68 המצרים, באשר שמענו נם מפי קרח ואנשיו, בחשבם שמשה ואהרן רוצים להתנשא על עם ה׳ כמעשה ארץ מצרים — שהמלך היה תחת אלהים בארץ והעם עבדהו עבודת. אלהים והבהנים היו קדושים לאלהים. יסוד שמואל ניות ברמה, לנדל בני נביאים, נתן קיום ושארית לתורת ישראל לבל תשתכח מישראל. יהושע כתב את התורה וישימה משמרת כמקדש - כי כן היה מנהג קדמון אצל רוב האומות, להניח כתבי קדשיהם בהיכלות אלהיהם - גם שלמה קרא שם אחד מחלקי הבית ״דביר״ על שם דבר ד׳ שהיה מונח בו. המקדש נתן ביד הכהנים שהיו מלמדים לעם את תורתו, כי בידיהם גם בידי המלך נמצאו העתקות מספרי התורה. אך אם הכהנים בהמלכים סרו כפעם בפעם מדרך ה׳ הנביאים לא סרו, וימשכו גם רבים מהעם אחריהם, אף על כן נשאר זה קיים כאמונת העם., שהשתלשלות מסירת התורה היתה: ממשה ליהושע, מיהושע לזקנים, מזקנים לנביאים והנביאים מסרוה לאנכה״ג, ואין זכר לכהנים, אף שלא יוכחש בשום ענין שהבהנים היו המקבלים הראשונים כאמור: ויכתוב משה את התורה ויתנה לבהנים הלוים, אלא אין זאת כי אם מהיותם יודעים כברור, שהנהנים הפרו חק חלפו תורות ולא החזיקו שלשלת הקבלה, רק הנביאים החזיקוה, והם נתנו גם פנים חדשות להשתלשלות רוח התורה והתפתחותו בכלל. .וכבר בימי שלמה נכר צעד אחד לפנים בבחינת הבנת חוקי ההורה, בהשכלה בטעמי החוקים והתבוננות בתכליתם הרוחנית, והקו והמדה במעשה היה המחקר בטעם החוקים, כאשר נראה לעין כבנין הבית. בתורה כתוב ז "אם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית״ ו״לא תניף עליהן ברזל״, ובבנין הבית נמצא: "ממקור מחצבתן הסיעו אבנים גדולות לימד הבית אבני גזית ויפסלו ויבינו את האבנים לבנין הבית״(מ״א ה׳), אבל בצדו כתוב: "כי הבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות וברזל לא נשמע בבית בהבנותו". אם מצד אחד הרחיב שלמה את איסור הנפת הברזל על כ ל הבית, הנה מצד השגי התיר אבני גזית. טעם ההרחבה הזאת וההיתר הזה יודע לנו, אם נעמוד על טעמו של דבר: למה לא יונף ברזל על אבני המזבח. אצל שאר העמים ראינו, בי בימים קדמונים היו אבנים בלתי גזוזות קדושות ונעבדות מצד היותן עוד במעמדן הטבעי, אבל התורה צותה מהניף עליהן ברזל מטעם שבהנפת הברזל, המיועד לכלי השחתה במלחמה, היפך המזבח, המיועד להיות המקום אשר מאתו יצאו החיים והשלום - יחולל המזבח. מטעם זה מצאו לנכון למנוע הנפת הברזל - מקל וחומר - גם מן הקודש והמקדש... ומצד השני התחכמו לאמר שאין להניף בחל רק ב פ נ י מ ו. של בית, אבל לתקנן בחוץ ולהכניסן גזוזות בפנים אין לחוש... בן גם מעשותו חנוכת הבית ביום הכפורים, יען תכלית. 'שניהם, כפרת עץ, מוכח כי השכילו אז ב ט ע מ י המצות. עוד יותר בולט הדבר *