Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 67

67 התפתחות התורה שבעל פה ׳:ועבדוהו, לבן תובן מעשה הדור ההוא ילמדנו דעת איך הובן איזה חק שהיה להם לעינים בעשית המעשה ההוא. מהם ראינו שהבינו, כי הנשבע לחברו אף בטעות ״עליו לקיים את שבועתו - כמעשיהם עם הגבעונים - ובאו חכמי התלמוד ונטו מן :הפירוש הזה בלו. יהושע "כתב את הרבדים בספר תורת אלהים ויקה אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש.ה,", ולדעת חכמי התלמוד נטיעת בל אילן •אסורה בין בבית הבחירה, בין בהר הבית ובין בבמה. אם התורה השאירה זכר לקרבנות אין זה-בידוע-רק יען הרגלו עליהם היהודים במצרים, ולפי מצב ההשכלה בענינים דתיים בזמנים הקדומים ההם היו הקרבנות עבודה דתית של בל העמים ולא :היה בל צרך לצוות עליהם, אבל הזהירו על התנאים והתארים ויגבילו הדבר: בזמן, ■מקום, איש, מין ובאלה למען המעיט בקרבנות, בכ״ז ראינו בי טובי העם, כמו: •יהושע, גדעון, מלאכו של מנוח, שמואל ועוד הקריבו קרבנות בבל זמן וע״י בל איש - הלא מוכח הדבר, בי המה הבינו בפשטות כי להרצאת הקרבן די בעקרו רק בונת המקריב ומחשבתו, ולכן דרך עראי יכול להקריבו בכל מקום ע״י כל איש. ממעשה י יפתח למדנו, כי בעתים הקדומות ההן נהגו להעלות נפש אדם עולה לה׳ אלהי ישראל, שאם לא כן איך יאמר: "אגבי פציתי פי לה׳ לא אובל לשוב" אם קיום ■נדרו תועבה הוא בעיני ה׳? ואם בי ראינו שהתורהצותה לבלי הקרב קרבנות אדם, בכ״ז חשבו כי על ישועה גדולה מותר, וסמכו בזה על עקדת יצחק, ועל אשר צוה משה במעשה פעור "להוקיע את ראשי העם לה׳ נגד השמש וישוב חרון אף ה׳ מישראל״. מאלה ועוד רבות כאלה - שמביא וו. בראש ספרו דדו״ד ח״א - יוצא ברור: שבזמנים שונים נתקימו דיני התורה בפועל באופנים שונים והובנו בדרבים שונים, פעם בהסכם ופעם בסתירה עם מובנם בתורה שבעל־פה, ובי היו מקבלים איפוא בע׳׳פ קבלות ופרושים בעניני חוקי התורה. עד זמנו של שמואל נראה בבל מקום, בי העם לא התרומם עוד בהשכלתו עד בדי שיחדור לעומק בונת הכתובים, ויחזיקו רק באותיות המתות, אבל משקם שמואל האיר אור -דודש על ארץ ישראל. דבר ה׳ היה יקר בימים ההם, הבהנים מאשרי העם לא הלכו בדרך ■הישר, העם עבד לאלהי ישראל וגם מאלהי נכר לא הניחו ידם, ויבא שמואל, איש אשר .רוח אלהים בו, ויאמר להחיות את לב העם ברוח דעת ויראת ה׳, ברוח התורה והדעת. אז יעשה שמואל בתים לתורה ויגדל נביאים לעמו, והבתים הללו היו מקור נפתח לרוח חדשה ולדעת, הוא היה הראשון שהסתכל ב בונת הכתוב, ויהי הראשון שאמר בזמן הקדום ההוא: אין חפץ לה׳ בעולות וזבחים בשמע בקול ה׳. הוא הבין שמה שכתוב בתורה בפירוש: שום תשים עליך מלך, אין זה לא מצו ה ולא זבות רק רשיון בלא רצון :ה1תורה , ולזאת מאן להסכים לרצון העם - אף בי'לא היה נגד התורה - יען חשב שהוא נגד בונת המחוקק, מיראתו פן יעבדו את מלכם עבודת אלהים, בדרך