Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 52

פרדס 52 הפרטים והדקדוקים ההם מורה ברור, עד כמה היה דבר הקרבנות חשוב בעיני העם. רוח עמנו מצטיין בדייקנות יתירה בעניני הדת, ומימות התלמוד ועד עתה רואים אנו קפידא גדולה בענינים קלים: "הלכך נימרינהו לתרווייהו", "התהדרות" במצוות, דקדוקים, חומרות וחששים עד לאין שיעור. ואם בל הדקדוקים הצטמצמו אז במעשה הקרבנות אות הוא שהם היו אצל העם בזמן ההוא עיקרה של הדת. שמואל הנביא: הורה אחרי בן: ״החפץ לה׳ בעולות וזבחים בשמוע בקול ה׳? הנה שמוע מזבח טוב״ 1) . נראה, כי אמנם יש חפץ לה׳ בעולות וזבחים, אך יש עוד דבר יותר נבבד מהם, לשמוע בקול ה׳. בימים האחרונים, כאשר התפשטה יותר ידיעת התורה והזדבבו המושגים, הבינו טובי העם בי הקרבנות של נדבה לא לבד שאינם עיקר בדת, אך גם לא טפל בדת, כי אם מנהג בעלמא. מיכה אומר: ״הירצה ד׳ באלפי אילים?״ 2) ישעיה אומר: ״למה לי רוב זבחיכם? וגו׳ ודם פרים וגו׳ לא חפצתי״ 3) •5 ירמיהו קורא: "בי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח״ 4); והמשורר אסף מוכיח להחסידים: "הכורתים ברית ד׳ עלי זבח״, כלומר החושבים כי כל עיקר ברית ד׳ הוא הזבח, - ואומר: "לא על זבחיך אוכיחך וכלא) עולותיך לנגדי תמיד 5) לדרוש אותן ממך. לא שיצאו הנביאים ההם במחאה כנגד הקרבנות י ב כ ל ל, בין שהם קרבנות חובה או קרבנות נדבה, בדברי איזה מבקרים, אך הם בררו להעם, כי העולות והזבחים (ועל כן לא נמצא בדברי הנביאים דבר כנגד החטאות והאשמות וביוצא בהם), היינו קרבנות נדבה שנזכרו בפרשת ויקרא, לא בא עליהם מעולם שום צווי, ומפני שכבר נהגו מקודם מתן תורה והיו נהוגים בעם עוד בעת ההיא, הוסיפה התורה רק את הפרטים והדקדוקים, - ובזה דרשו לפני העם, שאין שוס צורך בהם ואינם אפילו טפל בדת י פרטי הקרבנות ודקדוקיהם הם כמו מצות שלוח הקן ומילה לגר החפץ לעשות פסח. המוצא קן צפור וחפץ: לקחתו חייב לשלח את האם 6) , הגר החפץ לעשות פסח צריך למול את זכריו 7) , אבל אין איש חייב למצוא קן צפור, או לקחתו אם מוצא אותו, ואין גר תושב חייב בקרבן פסח. כל הרוצה להביא קרבן צריך לעשות באופן ידוע, אבל אין שום חיוב, ואפילו "חפץ לד׳" בהבאת קרבן. לא למותר יהיה להביא בזה את הערתו המחוכמת של ה׳ וויים 8) בהראותו את ההבדל שבין המשכן ובץ המקדש שבנה שלמה. מטרת הראשון היתד, מיוחדת אך להבאת קרבנות, והשני היה גם ״בית תפלה״ 0 . על זה יש להוסיף, כי בימי משה לא התפללו בני ישראל בעצמם כלל, ועל כל צרה, אם גם היתד, פשוטה מאד, כמו נפילת דליקה 10) היה מתפלל *) שמואל א׳ טיו כ״ב, 2) מיכה ו׳ ז׳. ג) ישעיה א׳ י״א. 4) ירמיה ז׳ כ״ב, *) תהלים" נ' ח', 6) דברים כ״ב ו׳?׳, י) שמות י״ב מ׳׳ח, 9) דור דור ודוושיו׳ ח״א פ״ג, 9י) מלכים איי ח/ ל׳—מ״ד. 0ז) במדבר י״א א׳ ב׳. ,