Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 49

49 לתולדות התפתחות הדעות והמנהגים כי לא היו להם לא קרבנות לאכילה ולא נסכים לשתיה. מתים כאלה, שלא הביאו להם ״זבחי מתים״׳ 1) היו מוכרחים לעזוב את קבריהם ולשוטט כעולם בלי מנוחה בין "נשמתין דאזלין ערטילאיך. לפיכך כל מי שהיתה אשתו עקרה היה צריך לגרש אותה, ואם היה הוא עקר - היה צריך לתת את אשתו לשארו הקרוב לו "להקים לו זרע", והבן הנולד היה נחשב לבן העקר והאריך שלשלת משפחתו-. מי שלא הספיק לעשות כן בחייו היתה אלמנתו צריכה להתיבם אהרי מותו, ובני היבם היו נחשבים לבני המת, להביא לו קרבנות ונסכים ולחכות בצל כנפי הננתו עליהם 2) . אברהם שהאמין באל אחד בשום אופן לא היה יכול לעבוד את אבותיו המתים; הוא, שכפי הנראה לא האמין שהחיים נמשכים נם.בקבר (שאלמלי בן לא היה לי מקום לשאול: ״מה תתן לי ואנכי הולך ערירי״ 3) שהרי ההבטחה "שכרך הרבה מאד״ 4) היתה יכולה להתפרש, בשבר שאחרי נבול החיים על הארץ); הוא, אשר בחשבו שהוא הולך ערירי לא עלתה על לבו בי לוט בן אחיו יקים לו זרע, ואמר כי בן ביתו יירש אותו 5) - זה האיש אברהם לא היה צריך שיעבדוהו בניו, במו שבאמת לא עבדוהו לא יצחק ולא ישמעאל בניו,'וכמו שנם יוצאי ירכם של האחרונים לא עבדו נם אותם אחרי מותם. לפיכך לא היה להיבום מקום במשפחת אברהם. בראשונה נמצא אועהיבום אצל יהודה. הוא, אשר באיזה זמן ירד מאת אחיו 6), עזב אותם ונבדל מהם ויט עד איש עדלמי ולקח לו בת איש כנעני, נם ישב עם הכנענים איזה זמן, קבל את מנהני הכנענים, אשר בלי ספק נם ביניהם, כמו בין בל בעלי ״נימוסי משפחה״, היה היבום להק. מני אז נתקבל, כפי הנראה, היבום אצל בני יהודה, במו שאנו רואים אוהו אצל בעז זרות, נם ביחס לקרובים שאינם אחים, ואך בתורה בא היבום בפנים אחרים ומטעם אחר, רצוני לומר: לא להקים זרע להאה המת (בדברי יהודה לאונן), אך לבנות את בית המת ולהקים א ת ש מ ו ב י ש ר א ל 7) , ועל כן לא נחשבו אצלנו בשום מקום פרץ וזרח לבני ער ואונן, אך לבני יהודה, כמו שהיא באמת, ורק בבל מקום שהם נזכרים בתורה בפקודי העם נזכרו נם ער ואונן לפניהם,להקיםשמסבישראל, היינו להזכיר כי היו בישראל אנשים כאלה. ובמו שאנו רואים שהיו בישראל מנהנים קדומים שנשארו נם אחרי בן, אם כמו שהם ואפ בשנוים, כן רואים אנו מנהג מזמן שקודם מתן תורה שנשתנה לנמרי אחרי כן. יעקב נתן את בבורת ראובן ליוסף 10) , שמזה נראה שהיה בזמנם רשות ביד האב לבכר את בנו מאשה אחת על פני בנו הבכור מאשה אחרת (דבר שלא יפלא׳ כלל בראותנו שהיה ביד האב רשות גם להמית את בניו), אבל התורה אסרה אחרי י) תהלים ק״ו ב״ח . ג) ראה יספר "העדה העתיקה" הג״ל, ספר ראשון פרק ב׳ וספד שגי פרק ג׳. 3) בראשית ט״ד ב'. *) שם א׳. 5) שם ג׳. 8) שם ל״ח א׳, 7) שם ב׳, *) רות ד׳' ה׳—י״ג. 9) דברים כ״ה ו/ ז', 0ז) דברי הימים א׳ ה׳ א׳.