Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 3 (1896)
- Date
- 1896-01-01
- Page
- Seite 48 (sequence 58)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 71% known words query
- IRI
…/8003959-8004574--675-8004631- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
פ ר ד ם 48 בתמונה ידועה, לקיום הברית כרתו נזרים ועברו ביניהם 1) (שעל כן נקרא הענין כריתת ברית), ולשבועה, כפי הנראה, העמידו שבעה בעלי חיים 2) (שאולי על בן נקראה ההתחייבות בשם שבועה והמתחייב בתואר נפעל * **)נשבע") ובן היה אופן מיוחד נם להשבעה, היינו הטלת חוב על אחד מן העדרים, על ידי שימת היד תחת הירך 3) . אבי הבית היה שליט להמית את בני המשפחה $ בן חרץ יהודה את משפט תמר לשרפה4), וכן אמר ראובן ליעקב: ״את שניי בני תמית״ 5), ונראה מזה, שדברי יעקב ללבן: ״עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה״ 6) לא היו קללה בעלמא כדרך העולם, אלא חריצת משפט ומעשה (ואולי נם על כן אמר עשו: "יקרבו ימי אבל אבי", ואני הבכור אהיה תחתיו נדול הבית והשליט על המשפחה, ״ואהרגה את יעקב אחי״ 7). בני הפלנשים נחשבו בבנים נמורים, לפחות מימי יעקב ואילך, ואולי נם אברהם לא היה משלח את בני הפלנשים מעל יצחק בנו 8) אלמלא שנאמר לו: ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ 9) , ושעל בן נחשב נם עמלק בן הפלנש בין האלופים 10) , ולהודיע את הדבר הזה לא נמנעה התורה לספר, בי תמנע היתה פלנש לאליפז, ספור מיותר בהשקפה ראשונה, אשר ליצני הדור עוד בזמן התלמוד מצאו מקום להתגדר בו 11) . כן ראינו אצלם מנהנ הנדרים בעת צרה 12) ולקרוא שמות הילדים על שם איזה מאורע, אם נם בלתי חשוב, בהשמות "יצחק" על שם "צחוק עשה לי אלהים״ 13) , ״יעקב״ מפני שידו אחזה בעקב עשו 14) והרבה ביוצא בזה. ביהוד ראוי להתבונן על שני דברים שנשארו אצלנו, מלבד מצות מילה, מזמן שקודם מתן תורה, והם איסור ניד הנשה ומצות היבום. הראשון נתקבל לזכרון המאורע שהיה ליעקב עם האיש שנאבק עמו 15); ולא מצאנו בו שנאסר על פי צווי מיוחד, ובזה שוה הוא לזברונות שנעשו בזמן מאוחר לשאר מאורעות. השני, בידוע למעיינים, יסודו בעבודת נימוסי המשפחה. כבר זכרתי, כי באותם הימים היו האבות המתים נחשבים לאלים לבניהם אחריהם, שהיו מקריבים להם קרבנות ומסיבים להם נסבים, והאבות האלה היו נקראים אצל עמי ״האריים״ הקדמונים בשם 165״*4ג ואצל הרומיים בשם 61 65־11*1 1165*611?, ובשם שהיו הבנים, לפי אמונתם, צריכים לאבותיהם המתים שינינו עליהם מכל צרה, כך היו האבות המתים עצמם צריכים לבניהם שיביאו להם קרבנות לאכילה ושיעבדו אותם כאלים. מי שמת בלא בנים היה באל שאין לו עובדים וכמלך בלא עם; עוד יותר: מתים חשובי בנים היו רעבים תמיד ובטנם היתר, חסרה, *) בראשית ט״ו י׳—י״ח, 2) שם ב״א כ״ח—:1"א, 3) שם ב״ד ב/ מ״ז כ״ט, 4)שםל״ח ב״ד. 5) שם מ״ב ל״ז, 6) שם ל״א ל״ב, 7)שם ב״ז מ״א, *) שם כ״א יוד, כ״ה ו', 9) שם כ״א י״ב, 10) שם ל״ו י״ב ט״ז, ״) םנהדרין צ״ט: ג1) בראשית כ״ח כ', 3ז) שם ב״א ו'. **) שם כ״ה ב״ו. •ז) שם ל״ב ל״ג.