Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 47

47 לתולדות התפתחות הדעות והמנהגים בין שהיו כוללים למשפחות שונות שישבו בארץ מיוחדת. חיי המשפחות האלה וחקותיהם נקראים בשם ״נימוסי משפחה״ (.0^0803 681x1ק). אין צריך לומר, שבני המשפחות ההן, שהיו במצב הילדות של האנושית, רחוקים היו מכל השכלה ומכל ציוויליזציא שבעולם, ועל כן לא היו להם ספרים ואף לא ידיעת הכתיבה. נמצא שכל חקיהם היו אצלם בעל־פה ובמסורה, ואך אחריי בואם לכלל ישוב־עולם והשכלה החלו לכתוב את משפטיהם על ספר, כמו י״ב הלוחות להרומיים וכיוצא בהם. אומרים, שבארץ סינים גם עתה נהוג, שאין שום נימוס מובא בספר החקים בכתב, עד אחר זמן ידוע, אחרי שיצא מפי המושל ונתקבל בין העם להלכה למעשה. לפיכך ברור הוא באין כל ספק, כ י ת ו ר ה ש ב ע ל־פ ה קדמה תמיד לתורה שבכתב אצל כל העמים. '"*** ~ ~~~~ י ׳״■■■■׳———׳ — ■—->׳—•*־־־״***־״״ '״״״ז״ ־1;ז־וןתוזזזח׳־דז!ו־־דורוז!־ר<דזוי~וו11זויח־זו01־זדדזודווד1 ■יו־ 1ו־ז<*1 וחוו!יזיו־יי . בהיות נמוסי המשפחה שזכרתי מיוסדים(כפי שהוכיח החוקר הצרפתי פיסטול־ דע־קולנזש בספרו ״העדה העתיקה״) על האמונה, שהאבות שמתו הם אלים ומגיניט לזרעם אחריהם ועל הקשר העצום שבין בני המשפחה בכללה, לפיכך צריך לחשוב, שבני ישראל המונים את זמן מציאותם לא קודם מאברהם, לא היו להם "נימוסיי משפחה״ באותו מובן שהיו אצל שאר עמים. אם גם נאמר שתרח אבי אברהם היה מן המשועבדים לנימוסי המשפחה שלו, הנה אברהם, שעזב את ארצו ומולדתו ובית, אביו עם גלוליהם לא יכול להשאר נאמן לנימוסי משפחתו שעזב לצמיתות והמיוסדים על עבודת אלהים אחרים; ובני ישראל, מאמיני אל אחד, לא היו יכולים להאמין באלהות אבותיהם המתים. עוד בטרם היות ישראל לעם, בהיותו אך שבעים נפש יוצאי ירך יעקב, באו למצרים, ארץ שהיתר, כבר לממלכה מתוקנת. מזמן רב מאד, ונימוסי המשפחה כבר נדחו שם מפני נימוסי המדינה, כמו שהוא אצל כל המשפחות בהיותן לעמים. אם בן, לא יכלו נימוסי המשפחה לה,קלט היטב אצל בני ישראל גם בזמן ילדותם, בשבתם בארץ מצרים. אף על פי כן רואים אנו בהרבה מקומות בתורה, שהיו לבני ישראל הקים ואמונות, מלבד מצות מילה וכיוצא, בזה שנצטוו עליהן בצווי מיוחד, גם לפני יציאת מצרים ומתן תורה, באופן שגם אצל בני ישראל קדמה תורה שבעל־פה לתורה___ 11 ו*ייו0י8?>^ןי^;י>ייי,ו *! * 1.^ יי4ו.*ו! י 1 שימת עין קלה על התורה וספוריה דיה היא לראות את החקים והאמונות. שמצאו מקום אצל האבות ובני ישראל עד זמן יציאת מצרים. אברהם יצחק ויעקב. בנו מזבחות והקריבו זבחים 1), כמו שעשה בבר לפניהם נח 2), והקדישו חלק. המעשר לה׳ ולכהניו3). הבכור נחשב לגדול הבית, כמו אצל בל המשפחות הקדמוניות, והבכורה עצמה נחשבה לכבוד 4) . אופן כריתת הברית והשבועה היה ג) בראשית י״ב ז/ י״ג י״ה, כ״ו כ״ה, ל״ג כ/ ל״ד, ז/ מ״ו א׳. 2) שפ ח׳ כ׳.. ג) שם י״ד כ/ ב״ח כ״ב. 4) שם כ״ת ל״א, ל״ד, דברי הימים א' ה' א׳.