Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 43

Scan of the page — Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)

Journal: Pardes
Volume: 3 (1896)
Date: 1896-01-01
Page: Seite 43 (sequence 53)
Language: Hebrew
Belongs to: journal volume
OCR quality: 58% known words query
IRI: …/8003959-8004574--670-8004626
Visual Library: page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

43 הנשרפים - ברוך אלהינו, שעשה נסים לנו וקימנו ובטובו חיינו - השיב רבי יחיאל־ מרדכי נושא עיניו כלפי שמיא בשבח והודיה - מה היהודי צריך למזונו ולקיום נפשו? היהודי די לו בקב תפוחי אדמה מערב שבת לערב שבת. היינו. מסתפקים במועט ובטחנו בשמו הגדול יתברך ובחסד אחינו בני ישראל. - ואחינו בני ישראל באו לעזרתכם ממקומות מושבותיהם? - מעיר אחת ומהכפרים הסמוכים שלחו לנו איזו עגלות לחם תיכף לאהד השרפה, ומשאר העירות לא הגיע לנו כלום, זולתי נדבות של יחידים, והן מועטין. - למה נתעצלתם להודיעם בכתב את צערכם, בי בצרה גדולה אתם? - כתבנו, רבי מענדעלי, כתבנו, גם משולחים מיוחדים שלחנו בתפוצות ישראל, לאסוף נדבות בשבילנו, ומכלם אין קול ואין עונה! וכשראינו, שאין מאחינו בא לעזרתנו ואי אפשר לנו עוד להתקיים, קיימנו בעצמנו מאמר רבותינו "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״, והננו הולכים עתה למקומם של אחינו בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו, אולי יחוסו עלינו, אולי ירחמו. ומה אתה סובר, רבי מענדעלי, הנצליח את דרכנו? - כלום היית חושש, רבי יחיאל־מרדכי, באחד מאברי גופך פעם אחת בימיך?• - מה שאלה היא זו, רבי מענדעלי! חושש אני וחושש במתנים, לא אליכם. בלום אין אתה מביר בפני ובעצמותי, שאיש מכאובות ומדוכדך ביסורים אני? - ואיזו תרופה אתה עושה לזה, רבי יחיאל־מרדבי? - בתחלת יסורי המתנים, בימים הראשונים, כשהיה בידי לעשות מה לרוחתי הייתי מתאמץ להסיח דעתי מהם ולא עשיתי בלום, מיחל. ודומם לתשועת ה/ עכשיו כשהיסורים קשים מאד ואין בידי לעשות כלום, אפילו כשאני רוצה, ואף התחבולות מסופקני אם היו לי עתה מועילות, עכשיו אני חושש לא לבד במתני אלא בכל רמ״ת אברי, והריני כחרם הנשבר, לא אליכם. אבל כנגד מה אתה שואל לי, רבי מענדעלי, דבר זה, שאינו מעניגנו? - כנגד מה? - אמרתי בנפש מרה - כנגד הקבציאלים הנשרפים וכנגד הרבה מיני אומללים ועוד אלפי אביונים משונים אחרים. בלם הם האברים הדווים והנגועים בגופם של ישראל! לו חכמו ישכילו זאת בני בריתנו, היו משתדלים בתחבולותיהם להעלות רפואה לאבריהם הנחשלים, להחזיקם ולההלימם במועצות ודעת בעוד מועד, עד שלא תתגבר המחלה, שלא יהא הכאב נצח והמכה אנושה מאנה הרפא ותלך ותזיק לכל הגוף. אלמלי היו אחינו ■ משתתפים בצערם של הקבציאלים, בבוא אידם, ואיש מעירו היה להם לעזור בפרוטתו, היתר, פרוטה מצטרפת לפרוטה ועלתה לסכום גדול, עד שהשפיק להם בקרב ימים לבנות חרבותיהם ולשוב לעבודתם כבתחלה, ולא היו

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.