Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 42

פרדס 42 אין דבר ממוגג את לבי ומעורר בקרבו המון הרגשות נעלות, מעין רגשי אהבה וחסד ורחמים וגעגועים ועוד הרבה, שאין לפרש מה הם ומה שמם, כפני ילד תמים כשהוא ישן, ומה גם כשנתנמגם מתוך חולשה או מתוך עגויים של שבט מכהו. אחד מן התינוקות האומללים, תינוק חלש ורפה כח, גגש ובא אלי, בשעה שהייתי עסוק בדברי שיחה, הניח ראשו על ברבי ונתנמנם - ואגבי לא ידעתי. וכשנפסקה שיחתי והרגשתי־ נו, יחד נכמרו נחומי וזרם שוטף של הרגשות עצומות כהמון מים רבים המו בתוכי* נסתכלתי בפניו הנעימים והצנומים, שאין בהם טפת דם, בשפתיו הנצרבות והפתוחות מעט, בזרועות ידיו הדלות והרפות, אחת נתונה על חזהו, שמתנפח ועולה, מתקמץ ויורד, ואחת תלויה ברפיון, ובלם רוח חן ותחנונים שורה עליהם ודבר עצב נשמע בם 1 קינים והנה על יסורים ומכאובים, מחילה וסליחה ובקשת רחמים, ריוח והצלה - נסתבלתי והשתפכה עלי נפשי! נתמלאתי רחמים ורחשי קודש מאד נעלים ואבקש־■ לבכות, לחבק אתבן־עוני זה, את אנשי מקומי המעונים ואת בל אחי בני עמי המדוכאים ולנשק בלם מנשיקות פי. נסתכלתי פעם בילד תמים זה ופעם בהקבציאלים מרי נפש ושבעי רוגז, נענים ושפלים ורצוצים, והייתי משוגע ממראה עיני. אי שמים, צעק לבי־ אל ה/ במה מעונים ובמה משונים הם היהודים בדרכי חייהם ומזונותיהם וספוק צרכיהם מכל אומות העולם! מי כעמך ישראל נוי אחד בארץ, שאישיו הם כאברי הנוף אחוזים ותלוים זה בזה, משפיעים זה לזה, מתפרנסים זה מזה, מתקיימין וכלים ואובדים זה על ידי זה. קצתם רעה באה עליהם ורבים נתונים בצרה. דליקה נפלה בקבציאל־ ונשרפו בתים מספר - ובל בני ישראל שם יבכו את השרפה! עליה יבכו כל בני קבציאל, אפילו אלה שלא היו להם בתים מימיהם. יבכו בטלניה ומלמדיה, דייניה ושמשיה, חזניה ושוחטיה, שדמיה וחתניה וכלותיה, חנוניה ותגרניה וסרסוריה ובלי המון קבצניה.- המו מעי לך, תינוק אומלל, רחם ארחמך עמי, עם עני ואביון!... - חנה, חנה!- נשמע קול אבי הילד הישן קורא לאשתו - קומי ושאי את. חיים־יענקלי. הנה הוא שובב על ברבי רבי מענדעלי ויהיה עליו למשא. - אוי לה לאם ואוי לה לנפשה! - קראה חנה באהבה ורחמים רבים ושלחה־ את ידיה להחזיק בפרי בטנה - ראו נא איך הוא שוכב,- סגולתי ומחמד עיני. מעמל נפשו התעטף, שמאלו תחת לראשו ומנמנם לו בצפור. לא שבע ימים ולא שבע חיים. ובמה צרות ראה בעולם. - הניחו לו ויישן! אין דבר, אין דבר, ישכב לו!וינוח מעט.- אמרתי להוריו ונכנסתי בדברי שיחה עם אבי הילד, איש טוב ותמים ויודע תורה - הנידה נא לי, רבי יחיאל־מרדבי, איך הייתם ניזונים ומתקיימים בשעות הרעות, שהתרגשו ובאו עליכם?