Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 44

פרדס 44 אנוסים להיות גולים ממקומם, נודדים ותועים בעולם. ועתה... עתה שמע, רבי יחיאל־ מרדכי, ואגידה את אשר יקרה אתכם ובל מי שכמותכם, האובדים והנדחים, ואת אחינו אנשי מקומנו זה, באחרית הימים. הקבציאלים, העזובים בלי משים, כשאר האומללים ובני עוני שבמותם, כשנהדפו ממצבם והתחילו לנפול, נפול יפלו מטה יותר ויותר, בל יקומו ובל ישובו עוד למעמדם. מה שיקבצו על יד יאכלו בדרך, וסופם להיות קבצנים נודדים ומדולדלים ונגע בבית ישראל, והנגע הזה ילך ויתפשט בעמנו בכל גופו, יביא רקב בעצמיו ויגרום לו מכאובים ויסורים קשים. לא היו אחינו סומכים לבל הנופלים אצלם ומתנדבים ונותנים לכם מעט ברצון, מיד לעת התמוטטה רגלכם, סופם שיתנו לכם אחרי כן הרבה באונם ללא הועיל. העניים והאביונים יהיו מחזירין תדיר על פתחיהם ונפרעים מהם מדעתם ושלא מדעתם, יתנו ויחזרו ויתנו לצרור נקוב, כפי בחם ויותר מכפי כחם. על כרחם ייחדו בתי ״הקדש״ לאורחים דלים ונודדים; על כרחם יפזרו ממונם לבטלנים עלובים, חלשים ונדכאים, גם לעצלים ונרפים; על כרחם יפרנסו אלמנות, יכלכלו יתומים; על כרחם קרוביהם וקרובותיהם יביאו בית ומבשרם לא יתעלמו, ועל כרחם ■יתנו צדקה עוד לדברים הרבה, שאין להם שיעור, עד שתקצר ידם וימעיטו צרביהם והוצאותיהם, ויתמעטו העסקים ויקפחו הרבה את פרנסותיהם ויתרוששו, ונתוספו עניים חדשים על הראשונים. והלכו עניי המקום ההוא למקום אחר ועשו לו גם הם כמעשה העניים שלפניהם, ופשה תפשה המספחת בישראל ותרבה העניות ובל מיני דלות ואביונות.- הרואה אתה, רבי יחיאל־מרדכי, מה הצפרדע הזו עושה בקפיצתה לתוך הבריכה? כשקפצה נעשו סביבה תלמים במים, זתלמים אלו חוזרים ועושים סביבם עוד תלמים אחרים, והתלמים הולכים ונעשים ומתפשטים אילך ואילך ואינם פוסקים. הסבה קטנה ומועטת ותולדותיה מרובות, הולכות ונמשכות. דליקה נפלה בקבציאל וממנה לרעות הרבה תוצאות - ובאחרית הימים כל בית ישראל יבכו את השרפה! - ככר קדמוך חכמים - אמר רבי יחיאל־מרדכי בנדנוד כתפו וידו ובעקימת שפתים זו של חובשי בית המדרש, שממעטין השיבות הדברים של אומרם, לפי שמצינו אותם אצל רבותינו, ואם כן מאי קא משמע לן? - והרי כך אמרו חכמינו במדרש שיר־ השירים: ״מה אגוז זה את נוטל אחד מחברו וכלן מדרדרין ומתגלגלים זה אחר זה, כך הן ישראל, לקה אחד מהן כלן מרגישין.״ - ומאי תקנתם, רבי יחיאל־מרדכי? - אמרתי בנפש מרה - אי שמים, וכי לעולם יתרשלו ישראל להיטיב דרכם ומעמדם, שלא יהיו מדרדרין ומתגלגלים זה י אחר זה באגוזים?!... רני יחיאל־מרדכי נתן ידו: על פניו, גנח ונאנח ולא החזיר לי כלום. ישבנו מחרישים ושותקים, וכל אחד שקוע במחשבות לבו.