Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 41

41 הנשרפים •ובעלי תפלות, עוסקים בצרכי צבור ומשמשיהם ומקורביהם ומקורבי מקורביהם, מיני •גבאים־משונים, שדכנים, קברנים, מגידי תהלים ולומדי משניות ונבוני לחש׳וכיוצא בהם מחבורתא קדישתא - אנחנו עתה ברועים בלי צאן, כאזוב בלא קיר ובדגים בלא רקק. אוי לנו ואוי לעוללינו וטפנו. אין לחם ואין שמלה, אין בעלי־בתים ואין קציני עם! אנו ליה, ועינינו עתה לקרובינו ולגואלינו ולמבירינו ולנדיבינו. יטפלו נא המה בבנינו, יחזיקו נא בידינו עד שירחם המקום את קבציאל ויבנה עירנו ונשוב גם אנו לפרנסתנו. - אין צרה בצרתי - התאונן שלמה הדברן ושפך לפני שיחו - צרתי היא צרת הבת! הביטה וראה את חרפתי, את בתי הינדא־רחל השוממה שם. היא היתה מאורשה לאיש, והחתונה היתה מוגבלת, כפי המדובר בתנאים, ליום ל״ג בעומר זה, והכל שריר וקים בינינו, המחותנים. מה עשה הקדוש ברוך הוא? עשה הקדוש ברוך הוא שרפה גדולה בעיר ונתנזקו במה וכמה אנשים, וגם אני בתוכם. ואין מקשין על הקדוש ברוך הוא למה עשה כך, בודאי הוא יודע מה שעושה. וכיון שנתנזקתי ממילא נעשיתי עני ולא סלקתי ההתחייבות מצדי, כפי המדובר בתנאים, לא משום שלא רציתי לסלק, חם ושלום, אלא פשוט משום שאין בידי בלום. ומה אמר החתן, זה הבחור הנאה? החתן :אמר איני רוצה! אם אין העיקר בתך למה לי? ועמד וקרע את התנאים. היוצא לנו מזה, בתי אינה מקודשת, ושבה להיות בתולה כבתחלה. והרי היא יושבת שוממה בבושה וחרפה, מורידה דמעות ובובה, ואשתי תחיה אף היא מורידה דמעות ובוכה עלי לאמר ז גזלן, למה עזבת את החתן! ־גזלן, למה אין אתה חם על בתך! בל רעותיה הנה זה נשואות ומיניקות בנים, והיא,גזלן, עדיין בתולה! אנה נוליך את חרפתנו?-והיום, בל״ג בעומר זה, זמן החתונה, כפי המדובר בהתנאים, הבכיר, גדולה ביותר, ממש כמו בתשעה באב. זו בוכה וזו בוכה ושתיהן בוכות - ואני לבי דוי. אוי, אלמלי בלב לקק את לבי היה נשתטה מיד! מה אעשה ומה אפשר לי לעשות? הריני מוכן לעשות עוד זאת. אשתי ובני ביתי ילכו להם לעצמם, לבקש עזרה בצרה עם בל הנשרפים, ואני אלך לי בפני עצמי, לקבוץ על יד בערי היהודים להכנסת כלה׳. ומה אתה סובר, רבי מענדעלי? י - מה אומר ומה אדבר - אמדתי לו לשלמה הדברן - הכנסת כלה אף היא סחורה ועסק טוב, ומעלתה אצלנו היהודים חשובה עוד יותר ממעלת הנשרפים. ובשעה שהקבציאלים מדברים עמי היו הקבציאליות מוסיפות תבלין משלהן ■ומטעימות את הדבור של בעליהן בקינות ובאנחות ובאלות ובקללות, על פי דרכן. גם :הצפרדעים נשאו קולן ויקרקרו מתוך הבריכה, והחסיל והצלצל מבין תבואת שדת השמיעו קול שריקות - ויהי רעש וצוחה, המולה ויללה במחנה.