Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 40

פרדס 40 הלא בזה אתם גורמים רעה לעצמכם, איש יורד לחיי חברו ועניים הרבה מהפכים בחררה אחת, ועוד תעלו עליכם חמת אחרים וצעקתם, שתפשטו עליהם כילק ותהיו למשא על הצבור. חוסו נא על נפשכם והתפזרו בני ישראל! וכשראיתי שדברי אינם נשמעים חדלתי לדבר אליהם עוד, נענעתי עליהם בראשי ואומר בלבי: נם השרפה לא תפריד ביניכם, יהודים! -לנו הם נותנים זבוריות, את הנליל במלון, ולהם הם לוקחים עדיות, את כסלון וסביבותיה . גם לנו חלק ונחלה בכסלון! - מתרעמים הללו. - לא נמחול על זכותנו, נם לנו נשמת ישראל ומיוחסים אנחנו כמוכם!— הללו מתרגזים וצועקים. - תפח רוחכם! - יכנס הרוח באבי אביכם! - יהודים חביבים! - אמרתי לאותם הקבציאלים הצועקים ביותר - הנם אתם בנשרפים? והרי בעלי־בתים לא הייתם מעולם. - למאי נפקא מינה, בעלי־־בתים או שבנים, עכשיו כלנו אביונים - השיבו לי דברים של טעם - בתים לא היו לנו, אבל דירות היו לנו, בדיוטאבהתחתונה של בית.יעקב־שמשון היינו דרים, איש ובניו בקרן זוית שלו, ומשנשרף ביתו חפרנו׳ דירתנו, ואנה אנחנו באים? - דירתי היתד, בבית־המדרש - צעק עזריאל הבטלן - וכיון שנשרף אין לי עוד מקום לינה, והריני ככל הנשרפים. אלמלי ניתן פה להפשפשים, הקובעים דירתם בבתי בני אדם ובמטותיהם, אף הם היו באים בטענה זו - הרהרתי בלבי באותה שעה, - לי היתד, השרפה הרג וחנק כאחד - התאונן דוד־יהודה החנוני - כשהשנים היו כתקונן והקבציאלים שתים בבתיהם הייתי שוכר לי חנות והיו לי איזו קונים. -.ובחורבנה של קבציאל איתרע מזלי ונתקפהה פרנסתי! - עני אני ואומלל ביותר לכל הדעות - הסביר לי נחום המלמד בטוב טעם ודעת - כשהיו בעלי־בתים הייתי מלמד בניהם בחדרי ומתפרנס בדוחק. עכשיו כשאין בעלי־בתים תינוקות. מניין? אם אלן תינוקות אין חדר, אם אין הדר ותורה-אין קמח.. , - כהאי נוונא אומר נם אני : אם אין בתים אין מזוזות - הנה ברוחו הקשה יוסף־-שמעון סופר סת״ם - בזמן שקבציאל היתה קיימת הייתי כותב מזוזות, עכשיו אם אין בתים מזוזות למה? .- ואנחנו - נענו איזו קבציאלים מהידועים אצלנו בשם כלי־קודש: שמשים.