Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 38

פרדס 38 בלי־זמר האלו, שמשמיעים קול ומנגנים לחתנים וכלות היום ברחובותינו, בקבציאל. הנני משתתף בשמחתם ומרחוק אשא להם שלום וברבה, שיהא זיווגם עולה יפה ויציצו למזל־טוב מעיר שם כעשב השדה פה. ועד שאני מסתכל בטוב ה' בארץ חיים ונהנה בלבי נראו לי מנגד כתות כתות של בני אדם הולבי דרך, מקלם בידם ותרמילם על שכמם ודמות מראיהם כקבצגים גמורים. אמת, פגיעת קבצנים בדרך מילתא דשכיחא היא, וחוק לישראל הוא מימות עולם, שיהיו קבצניו מחזירין על העיירות בתחום מושבו תדיר, אלא שפע מרובה של• קבצנים בשיירות שיירות גדולות באלה-זו היתה לי תמיד. גדולה, והתמיה גדלה עוד הרבה יותר בשראיתים מקרוב והנה קבציאלים הם, בני עירי! הוי, קבציאל נוסע!... קראתי מבוהל ומבולבל למראה עיני את המחנה הגדול הזה של אנשים ונשים עוללים ויונקי שדים, כלם קרועי בגדים ויחפים, רעבים וצמאים ופניהם מפוחמין כשולי קדירה. - אוי, חרבה עירנו! - ענו קולות הרבה כאחד - אמנם קבציאלים אנו וקבציאל אץ עוד! - שוד משדי בא, גזר דין משמים! - קול בכי נשמע מבין הנשים. - קצף ה׳ על קבציאל עד מאד! - מקוננים ואומרים אנשים. - בעונותינו הרבים - התחילו הללו מספרים - בעונותינו התלקח הפיח באחת מארובות העשן... - בארובת העשן של נפתלי האדמוני - נכנסו אחרים לתוך דבריהם - בארובתו התלקח הפיח, ואש יצאה, בעונותינו, מארובת העשן של נפתלי האדמוני, לא גרופה ולא קטומה, ותלך על כנפי רוח ותאחז בגגות של קש וגבבא ובקירות בתי עץ נמוכים וסמוכים זה לזה ובערו כלם יחדו, ותך,י צעקה גדולה בעיר, מהומה ומבוכה רבה - ואין מכבה. אוי, מה היה לנו! לא חמל ה׳ את נאות קבציאל, ממרום שלח אש ושרף את עירנו! - אחי! - נתעוררתי עליהם בטענה עצומה - פתחתם באש מארובת העשן של נפתלי האדמוני וסיימתם באש ממרום! - האש ממרום נתגלגלה ובאה על ידי ארובת־העשן של האדמוני, והיינו הך- השיבו לי אחי התמימים - והראיה, במה שנים עמדה ארובתו אינה גרופה ואינה קטומה אלא לימים רחוקים, בארובות הרבה אצלנו, אף על פי כן בחסד השם יתברך לא אירע כלום. יש מהטפשים הצדיקו עלינו את השרפה, שהיא באה בעון סמיכות הבתים בדוחק גדול עד אפם מקום, ובעון גגות של קש ובעון התנורים, שלא נעשו בהלכה, ובעון כלי־הכביה, שהם בבל יראה ובל ימצא בעיר, והשוטים האלו לא הבינו ולא שמו על לב, שכמה וכמה שנים עברו על קבציאל כמות שהיא משעת