Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 35

35 זבוונות נשכחים נפשם, וישפכו ממשלה על ב ל עניני בני ישראל, וישתררו בזרוע רמה, ויטו פקידים בשוחד, ויעורו עיני חכמים. הבל אמת, הבל עשו, - אבל בבל אלה אנחנו מה? במה חטאנו אנחנו, בני ישראל, בי חטאת הקהל תשיא חרפה על בל העם? רעיא רגיז על ענא ועביד סמיותא לננדא, ותולך את הצאן אחר המדבר, והרב בהם כושלת, צולעה ונדחה; וירא הרועה ויתבונן ויסר את העורת מגבירה, - האם יפקוד על העדר עון העורת, עונו הוא?! ועתה האם נבוש לספר את בל אשר בא לנו מידי הקהל, אשר הרבה לפרוע פרעות בנו, ואשר שמו אותו אלוף לראשנו,-שמו ולא אנחנו, ואת פינו לא שאלו?! ומדוע לא נעשה ההפך: מדוע לא נפרוש את השמלה, מדוע לא נספר בנוים את אשר קרנו מידי הקהל, כי חלל לארץ כבודנו וירב בישראל דמעה ודם? ,מדוע לא השמע בת עמנו לעצת המשורר יל״נ האומר אליה: שימי ודעי מי מסך סף הרעל - מי הסב לך עניך, יד מי במעל - כי זירדת כי תרךי עוד מטה מטה• (״הזמן׳/ 178). ה. לא לעורר רפאים מגמתי. מניח אני את המלאכה הזאת למלאך הדומה ולמלאך ־המשיח, ואנכי לא באתי לפקח את הנל מעל קבר ,הקהל״, אשר בבר הלך לעולמו, ולתקן את הנוסח על מצבתו אשר כתב בראפמאנן. אך ספרתי את כל הדברים האלה, למען ידעו הקוראים בי לא בגלל עצות מכירי חדלתי להדפיס את העתקת הספור .״קבורת חמור״. הסבה היתר. לנמרי אחרת. עמדתי באמצע ההעתקה מפני-מפני פי .התחולל הרעם ביעליסאוועטנראד, שנת הפרעות באה, הבערה יצאה ללהב ותאכל ערים רבות בתחום היהודים, ,דם ואש ותמרות עשן״ התהלכו בארץ, ובל הספרות .הזמנית הקדישה את. בל בהה ואונה, את בל נליונותיה, לפרטי כל אסון ואסון ולהשאלות השונות אשר נולדו לרגליהם. אז חדלו שירים חדלו, בנות השיר שחו •ויתנו בעפר פיהן, ועל מקומן באו המקוננות לספוד לישראל ולבבות על השבר דינדול אשר השכרנו; אז חדלו ספורים ותמו חוזי חזיונות, בי נלי ים החיים אשר .׳התרוממו עלינו ויאמרו לבלענו לא נתנו לנו ידים להתבונן בינה יתרה אל החיים בשלל צבעיהם. על פני תהו־ובהו ותהום חשך לא תרחף רוח חוזה, ובעת אשר מעשי ידי היוצר טובעים בים .צרה לא יתן למלאכיו לאמר שירה. אז חדלתי את העתקת הספור ״קבורת חמור״ ולא גמרתיה עד היום הזה, וסערות. תימן ופרעות הנגב ותולדותיהן כיוצא בהן הרעו לסמאלענסקץ מאד, ומבלי משים נשחת עץ לחמו אשר נטעו לו מוקיריו בפטרבורג. מוקירי סמאל. בעיר הבירה נועצו יחדיו, ויאמרו להעמיד את הסופר.הזה על בסים נכון, לולא עלה שאון