Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 31

31 זכדונוח נשכחים עברי אחד לא בא אל הרידקציה מאפם מבין היודע לקרוא, במחילה, עברית ■על בוריה... מעי המו על המצב הזה, ולאט לאט. השתדלתי להכניס אל בית־המערבת• עוזרים צעירים מבני ליטא אשר עוד שפת עבר עמם ורוח ישראל חי בקרבם. ש״ז לוריא, זה המשורר רב הבשרון, אשר חטא חטא לספרותנו בתלותו כנורו, היה הראשון אשר בא אחרי אל הרידקציה של הראזם., וברבות הימים נוסף על העוזרים נם הסופר הנודע עתה למשגב הר״ש דובנאוו, ואח״ב, באשר הטיף הראזס. לציון, בא גם הר״א טאנענבוים, העורך עתה את הזשורנאל של הממשלה ״*׳?©611*811״. אנחנו היינו, באשר קראו לנו אז בלצון, היהודים בחצר הראזם., ישראל בין הגוים, העלינו את זברון חז״ם במלאת ■לו שבעים שנה, למען הראות לצעירי המשכילים בי גם ישראל סבא איננו אלמן מחכמי לב, ורב עמל ותלאה נחלנו עד אשר עלתה בידנו להטות. את מי שהיו תלמידי בית־מדרש הרבנים הזיטאמירי, אשד להם היו חשבונות ישנים- עם חז״ם, לקחת חלק בחג הזה, וגם קראנו באזני הקוראים חג ליום מלאת שבעים שנה לה׳ גאטטלאבר. לנו היה נכבד, בהסתר דעותינו הפנימיות על אודות ערך הסופרים, להודיע את הצעירים שאינם קוראים עברית, בי יש לנו ספרות בשפת־עבר, ולה סופרים, משוררים וחוזי חזיונות, למען נהבב את השפה עליהם ולמען נחבב את העם על מבחר בניו. נחוץ היה לעשות בל אשר היה לאל ידנו להשיב אלינו את הבנים אשר מהם נואשנו, וכי ישובו לאהוב גם את עמם בלבבם המלא אהבה לבל אדם. זקני הסופרים הגו אך נכאים, ויתופפו: ״למו פצעי לבי ידוו יזוכו!״ - אך אצבע אל אצבע לא הקריבו לעשות מאומה להביא דבק בין הרוחים... ולנו, הצעירים, מה כבד היה הדבר. הנקל לאלהים להסיר לב אבן ולתת במקומו לב בשר, ויד האדם תכבד לפחת גם-רוח חדש בקרב בני איש. לא לב אבן היה להאדונים אשר נצחו.על הראזם., ואדרבה לבבם היה לב נענה לבל ישר קורא ונמצא לבל צדק דורש, אך רוח עמנו בטהרתו ובאש קדשו בלתי מרחפת על פני היושר והצדק הזה, ועמלנו אנחנו הבנים הנאמנים לעמם היה קשה לפעול ברוחנו על מהלך המכ״ע לכל חלקיו. אז החלותי לחשוב מחשבות ע״ד סמאלענסקין, להציגהו למופת למען יכירוהו וידעוהו הצעירים החדשים. שם ם. לא היה מוזר לרבים גם מן הצעירים, המה שמעו וירעו כי משכמו ומעלה גבוה הוא מכל יתר המולי״ם יש״ע, ובי גם מכ״ע רבים בשפות נכריות נר ק בשפות נכריות) הללו את ם. ואת ספריו. מדעתי כי בו לא תתבושש שפת־עבר, אמרתי להעתיק את ספורו "קבורת חמור", כי הספור הזה הוא כמעט האהד בין ספוריו הראוי להעתקה, בעת אשר מיתר הספורים ■ בידנו אך להוציא פרקים מיוחדים ומחזות מיוחדות ולתתם לפני הקוראים בהעתקה, בי לתתם כלם בשפה חיה לא יתכנו לעולם. ולכן גליתי בראשית החורף 1880 את. חפצי להמו״ל את הראזסוועט להעתיק ספור אחד מספורי ם. רוסית ולתתו בהראזם. -