Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 30

פרדס 30 עד אשר נשא הראזם. נם ציונה) לקרוא עורך תמידי לעבודת המודע פן יפול בנופלים עוד טרם תבוא השנה החדשה, ויתן עיניו בהד״ר י״ל קאנטאר, שהיה אז בווילנא ולא נבהר לרב בי הד״ר גארדאן הכריעו תחתיו; והד״ר קאנטאר כבר נודע במאמריו הספרותים ביעוור. ביבל. ללאנדוי, ובדעתו בספרות העברית עבר על המון סופרי הראזם. אשר רבם נם לא ידעו לקרוא עברית. ובחודש נאוועמבער בא הד׳ד קאנטאר לפ״ב, ויקה ■מושבות הרידקציה בידו ויעבוד את עבודת הרום, יעוור. עד האספו בכשרון וברב דעת, ו י בר א לו עוזרים כהלכות מולי״ם יהודאין דפלחין וזנין ומוקרין לסופריהם ובוראים יש מאין. ובעת אשר הראזם. היה מלא מפרי עוזרים טובים, היה הד״ר קאנטאר מתאונן לפני תמיד ואומר אלי: תנו לי את הסל שלבם, את אשר אתם מורידים הפלה, ואעשה מהם מטעמים ולא תקצר נפשי בעבודתי הרבה. ואמנם יודע אני כי יורדי הסל בהראזם, היו והוים נם עתה לסופרים טובים, ויש אשר יצהירו בספירים בשמי הספרות. הלא תמצאו די אם אזכיר לפניכם, כי הסופרים החכמים והחביבים הדד קאצענעלסאהן, שמעון דובנאוו, וו. בערמאן ז״ל, ש״ז לוריא, א. קויפמאנן(שהיה שנים רבות עורך הנאוואסטי בפטרסבורג) - כלם החלו עבודתם הספרותית תחת פקודת הדד ל. קאנטאר / והוא או הולידם ברוחו או קרב אותם אל הספרות בהכירו את כשרונותיהם גם טרם נמלו. זכרה לו הספרות לטובה י אך נשובה אל סמאל. ואל העתקת הספור "קבורת חמור". הוא שלח את ההעתקה אל ראבינאוויטש, ובמדד. שהיה מודד ם. לסופריו מדדו נם לו, וכחצי שנה לא הודיעו אותו לא מקבלת הכתב־ייד ומה יעשה בו. אז החל ם. לפנות אלי במכתבים כי אדרוש אחר הכ״י ואוציאנו מיד ראבינאיויץ להשיבו אליו. לרנלי הסדרים אשר היו בהרידקציה לפני בוא הדד קאנטאר קשה היה עלי למלאות את בקשת ם,, אך סוף סוף הוצאתי את הב״י ועינתי בו והודעתי לוויען כי ההעתקה לא .תצלח לדפוס, וכי נכלל נחוץ לשנית הרבה ממטבע של הספור, כי עוד בראפמאנן חי ושונאי ישראל לא ינומו ולא יישנו. הודעתי לס, מחשבות אחדות אשר אני חושב על אודות הספור, וכן התמו הדברים בינינו בדבר הזה. בין כה וכה ואנכי נכנסתי בעובי הקורה של הספרות העברית בשפת הארץ, חדלתי לכתוב עברית ולמדתי את ידי לכתוב רוסית והצלחתי מעט. האלהים נתן את חני בעיני קולישער העורך הראשי, וקולי היה נשמע בבית־־מערכת הראזסוועט; וצר היה לי מאד לראות בי האנשים אשר בידיהם עתותי המב״ע הנחמד הזה רחוקים המה מקהל ישראל ומחכמינו, כמו זר יצלצלו באזניהם שמות טובי סופרינו, נבורי הרוח אשר לנו, נכריה להם שפתנו, המפתח הלאומי לכל אוצרות לבב עמנו, ואלה אשר עליהם ללמד את בני יהודה דעת דברי ימינו וערך שפתנו וכל זכרונותינו, הלא המה אדוני הראזם. בעצמם ובכבודם, - רחוקים מכל קדשי בני ישראל, ואף נם מכ״ע