Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 25

25 זכרונות נשכחים 1בםתר מבלי יודע לאיש שלחתיו אל המו״ל לוויען, ומכירי היה לי לפה אל המו״ל, להסתיר את שמי. כל מכתב לא כתב המו״ל אלינו, אך לאחת מקרובותי אשר עברה דרך וויען וידעה את סודי הואיל המו״ל לדבר עלי טובות, ומה גדלו רגשות לבבי בי אך שמונה ירחים עברו מאז שלחתי את,מכתבי, והנה-ראה אור! אל .אלהים אדירים, אז נוכחתי כי אמנם רב כחך להעניק אושר לברואיך ביד נדיבה, אושר אין קץ! ושנה אחת טרם עברה, ובבית הפאסט מצאתי מכתב בן ב׳ שורות; אשר כמו חי הוא לנגד עיני הוא ומעטפתו הצהובה והכתב הרעוע, והמכתב מכתב 1זמו״ל בעצמו אלי! מעט בכם, קוראים, אשר תבינו עתה לרעי אז, לשמחת לבבי ולרגשותי; אבל אשרי האיש אשר היה ילד בילדותו, ואנכי אמנם בזה הייתי. מני אז לא היה דבר אשר יכבד עלי לעשות לטובת השחר, אם בי מעשי ,היו - לא תאמינו - בהרף נפש, בשום נפש בכף. עבודת השחר היתד, אצלי עבודת הקדש, כהונתי בחצרות אלהי, ואדיר כל חפצי היה לאסוף את כל היודעים לקרוא זלבתוב עברית אל תחת דגל השחר להיות בקוראיו ובסופריו. הרביתי לכתוב בהסתר שמי; וכאשר מצאתי ביד רעי מנער ש״ז לוריא שירים אשר מצאו חן בעיני, לקחתים מידו; נקדתים וקראתי להם שמות ושלחתים להשחר. נשאתי על זה ברכה מאת המו״ל, ויברך גם את המשורר הצעיר; אשר רבות קוה ממנו, ויבוא עמדי במכתבים. יום בוא חוברת השחר היה לי ולרעי כיום חג ומועד, ידענו יום צאתה למוויען וצאתה מווארשא; ימי שמורים היו לנו... באחד ממגרשי פאריז הכיר ההמון את וויקטור הוגא יושב באחת העגלות אשר למסלת־הסוםים, וימהרו ויפתחו את הסוסים ויקחו את המושכות על שכמם ויובילו את משוררם. יוצא ירך החסידים אנכי, ולכן אבינה התפעלות כזאת, ועוד יותר מזה - גם הרגשתיה. המון רגשות כאלה אחזוני גם אני, שנים רבות אחר כן, -ואנכי כבר יושב עיר פטרבורג, כבוא אלי רבי שלמה טעמקין, חותן סמאלענסקין, ואמר לי כי בחוץ עומד ומחכה עלי סמאלענסקין חתנו, אשר אך היום בא מוויען. ,את הארוחה אשר אכלתי אז השלכתי מעל פני, וטרם כסיתי את ראשי רצתי החוצה לבקש את סמאלענסקץ, בטרם עוד הספיק ה׳ טעמקין לבאר לי את המקום אשר חתנו עומד שם ואיה אמצאנו... אם התלהבותי זאת לכם לשחוק, קוראים, אז לא ידעתם בילדותכם מה הוא .-.חם יאמון רוח וכבוד קדש ונפש חיה... ב♦ בן ארץ רוסיה היה סמאלענסקין גם הבין את שפת ארצנו וישגה באהבת .סופרים אחדים, ויכתוב שיר לכבוד בעלינסקי המבקר. הוא הכין את ערך הספרות