Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 24

פרדס 24 אשר עוד טרם ראיתיו אז בעיני, ואן מפי השמועה ומפי "הלבנון" ידעתי את שמו. הדרך הזה, בפי הנראה, מצא חן בעיני ברי״ל, מו״ל הלבנון, ויתן מקום לדברי. את שמי לא חתמתי, אך בבוא הנליון בבר ירעו בל הקוראים בעירי, כי סופר חדש בעירם. לא ארבו הימים, והצפירה שבה לצאת לאור בברלין, והמשורר יל״ג נמנה לסוכן כללי לה. פניתי אל יל״ג לשלוח לי את "הצפירה" במחיר, ויענני בי בבר ״חדל מהיות סובן להצפירה, בי מן המובנת הזאת לא :חם לו", ובי עתה השוק הוא הסופר ר׳ מרדכי פלונניאן. בקי גדול בדקדוק לא רדיתי, ואך קראתי את. המסלול כאשר קראתי יתר ספרי השכלה, וידעתי בי אחרי אותיות אהו״י תבאנה: בג״ד כפ״ת רפות. ולכן, בשלחי לווילנא כסף;מחיר הצפירה, כתבתי על המעטפה רוסית: ״מרדכי פלונניאך, הפ״א רפה; ויתנולל הכסף בווילנא במה חדשים, עד אשר השב לי מפני כי איש בזה לא נמצא בווילנא, והצפירה לא היתה לי. אבל החת זה עשיתי בין בה ובה מעט חיל בשפת־עבר, קראתי ספרים טובים, ובאשר קבלתי, לפוף, את עלי הצפירה שמחתי עליהם מאד ונפשי דאבה עלי בראות* בי קצרה ידי לפתור את שאלות ההנדסה אשר היו מציעים בהצפירה הד״ר ליפקין, חז״ס ועוד. בראשונה אמרתי לפתור אותן באופן מלאכותי, במו שפותר המהרש״א חשבון בית בור בקדושין פרק נ/ אבל נוכחתי כי אך לשוא עמלתי. נסיתי לשלוח דברי אל בעל הצפירה, והנה מכתבי נדפם, ויתנני לסופר ולסוכן בעירי... סוכן להצפירה - כמו קונסול, בביכול, ובנלל הדבר הזה נחשבתי בין ״המשכילים״ בעירי, קניתי ספרים. התרועעתי עם גימנזיסטים, התודעתי אל הצעירים אשר כבר טעמו טעם חטא, ומידם בא לי ספר ״התועה בדרכי החיים״ ואח״כ נם שתים שלש שנים מהשחר.,. "השחר"!... מה רבה, מה עזה היתה פעולתו עלי! בל אשר קראתי בו היה חדש בעיני, אכלתי את דבריו כבכורה בטרם קיץ, ידעתי את כל המאמרים עפ״י צורת אותיות הדפוס והדפים, וממילא מובן בי הייתי בקי בבל חוברותיו לדעת מקום כל מאמר ומאמר. הלבנון וכל כת דיליה היו לי לזרא, לנועל נפש. בהתגלות לב המו״ל וסופריו לא מצאתי אפיקורסת או חוצפא, כי איך יהיה בעיני לאפיקורס האיש אשר עמו מהלל בפיו כל היום ובדתו יתפאר, תחת אשר יתר הסופרים העברים עפ״י הרוב אך הוכח הוכיחו את בני עמנו בל היום וישימו תמיד לפניו למופת את יתר העמים, במו עם ישראל בלו סג נאלח ויתר הנוים המה סמל דמות האדם. אחד ממכרי אשר ידע את פעולת "השחר" עלי יעצני לנסות לכתוב בהשחר ע״ד עניני הקהל בעירי, גם הבטיחני לתקן את מאמרי ולבקש מאת המו״ל, שהוא מכירו מהישיבה בשקלאוו, לקבוע את דברי בדפוס. לאושר כזה, להיות סופר השחר, לא קויתי, ובכ״ז כתבתי ומחקתי וכתבתי, ומכירי, היודע דקדוק אך איננו יודע לכתוב, קלקל בו ע״מ לתקן כפי שמצאה ידו, ובשעה טובה נתתי את מאמרי במעטפה,