Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 19

19 דפלמת בית ישראל אמנם כן, כל אלה החרדים הדורשים לגנאי את הספרות החדשה וחבת־־ציון, •את הסופרים המשכילים הלאומיים, כאילו הם הסבו בכל הלוחות הרעות המתרגשות ובאות לעולם ישראל, ולולא הם שהיו לו אז לא חדל לחיות חיי עם סגולה שוקט על שמריו וטעמו הנושן עמד בו כקדם, - כל החרדים האלה כמו מוכים בסנורים באופן נורא מאד, עינים להם ולא יראו דבר מכל אשר סביבותיהם וגם את הקרוב להם ״מתחת חוטמם" בביתם. אולם אל נא יעצמו עיניהם מראות במראה נאמן את ..אשר לפניהם, יביטו נא בעין פקוחה אל בניהם, אשר כשתילי זיתים סביב לשלחנם, וביחוד לבני בניהם, וישימו על לבם להתבונן במראה היטב ואל יפטרו את עצמם בתשובה ״מן השמים ירחמו״ על כל דברים של טעם,- ואז נראה אם תחזקנה ידיהם •להשליך אבני חצץ לצד חו״צ ואס ימצאו להם פתחון פה לדבר בסופרים הלאומיים ולתת דופי בספרות החדשה. לו חכמו השכילו החרדים לא לרחק את הספרות העברית החדשה ב״א לקרב :אותה בכל מאדם, לקרב אליהם ככל האפשר את לב בניהם ולחבב אותה עליהם בחבר, יתרה, כי רב תבואות בבחה לכלכל את הבנים ברוח ישראל ולהשיבם לבצרוץ. לא לטמא טהורים באה ספרותנו, כאשר יחרדו החרדים לשוא, כ״א לטהר טמאים. כבר עברה תקופת "מלחמת ההשכלה", אשר בה נמצאו סופרים שנהגו קלות־־ראש בדברים .נכבדים וחמדו להם לפעמים לצון גם על קדשי ישראל. עתה תוכל ספרותנו החדשה להיות רק כמו סם חיים, להעיר ולעורר בלב קוראיה הצעירים את האהבה לישראל וכל קדשיו ואוצרות רוחו הכביר, לפחת בקרבם רוח חבה וכבוד לשפת עבר, לתורת •ישראל ודברי ימיו הנפלאים ולכל מחמדינו מימי קדם, באחת, להשיב לב בנים אל .אבותם. ואם לפעמים יחדור להם על ידה.איזה רעיון חדש חפשי,.שלא כדעת הראשונים, הנה "כזה וכזה תאכל החרב" בזמננו, ולעת כזאת אין עצה ואין תבונה לכלוא את הבנים בסתרי ד אמות לבלי .יגונב להם שמץ מהרוח הסובב .וממלא חללו של עולם. נם על רעיון ישא״י אין להחרדים להביט בעין חשד, ותחת אשר עתה רובם מתנגדים לו, או באופן היותר טוב המ עומדים מנגד בקרוד־רוח גמורה, עליהם להחזיק בו בכל תוקף, לחזקו ולאמצו ולטעת אותו בלב בניהם בכל יכלתם, כי עמו מקור חיים ושפע ברכה לרוח ישראל ובהפרחתו תלויה הפרחת היהדות הנאמנה .בעצם טהרה והדרה. , אמת הדבר,. חו״צ המשכילים מתארים.להם חיי ישראל בארץ אבותיו לעתיד בפנים חדשות, משונות מאד מחיי אחינו עתה בכסלון ובטלון וצלמונה ויתר הקהלות הברוכות בתחום מושב בני ישראל בארצנו. הם מתארים להם לא חיים של נולמים .וחנוטים, חיים של בושה וכלמה, שפלות והתפלשות בעפר, מורך לב והבלי שוא,