Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 18

פרדס 18 :הסופרים החדשים במקצוע זה,-הם יבחרו להם רק דרך אמונה ויעמידו את כל ׳יהדותם של בניהם על אחת, רק על קיום "המצוות המעשיות". ובהשמט הנסים היחידי הזה מתחת רגלי הבנים באפם יד, מכל רוח מצויה בעולם, הכל נופל ונהרם ׳לרסיסים והיה בלא היה. ולפעמים רבות בל אשר ירבו האבות למשוך בכח את הבנים הקטנים תחת עול מצות כן ירבה ובן יפרץ אצלם, באשר ינדלו, הבה הדוחה ויבזו בלבם את כל ״סבל הירושה״ בזוי גמור. הזקנים יבואו אחרי בן כפעם בפעם לבקר את בתי בניהם גם ישעשעו על ברכיהם את בני בניהם הקטנים, אבל הנם פה בצללים יוצאים מבית־קברות עתיק יומין, בחתיכת עבר, עבר רחוק מאד, אשר בבר בטל מן העולם ולא ישוב עוד לראות חיים. בלעגי שפה ובלשון אחרת ידברו אל. :נכדיהם ונכדותיהם הנאהבים והנעימים, כל הליכותיהם ומנהגיהם ותנועותיהם זרו למו, ואם לא בגלוי הנה בסתר לבם וגם בינם לבין עצמם בוז יבוזו הצעירים לכל :.אלה ויתקלסו בזקנים ו״הבלי״ יהדותם... ואלה החרדים הקשים בארז ברוחם ודעתם ואינם עושים פשרה כל שהיא עם רוח הזמן, אלה האיתנים המונעים את בניהם מבתי־הספר הכוללים ומן ההגיון,- .היוכלו להיות סמוכים ובטוחים כי שוט שוטף אליהם לא יבוא ונגע לא יקרב באהלי צדיקים כמהם? הם מגדלים את בניהם לתורה בחדרים ומביאים אותם לבתי־ המדרש והישיבות, אבל בזמננו אין שמירה לנערים בכל מקום, כי האורב יושב גם בחדר וגם כותלי בית־המדרש אינם מגינים בעוה״ר מפני הרוח השורר בעולם. מי -לא ידע שהרבה חובשי ביהמ״ד ובני הישיבות לומדים בימינו, בגלוי או בסתר, תחת ,הויות דאביי ורבא הויות אחרות, שאין להן כל שייכות עם הישנות. ואם גם זכות .אבות תעמד להם, להבנים, והרוח לא יעלה ולא, יגיע, אליהם בשבתם על ספסל ביהמ״ד, הנה בצאתם משם בשלום לבוא באנשים, לבנות להם. בית ולעסוק במשא־ ומתן עם הבריות, אי אפשר עוד שישארו בלי. שנוי בעצם.תומם, "בתמימות קדושה". ׳עתה דרכי המסחר אינם עוד הדרכים שבימי קדם, חברת האנשים שאתה בא עמם במגע־ובמשא הם בריות אחרות בנימוסים אחרים. בזמן הזה בני הנעורים לא יוכלו ולא יחפצו לחיות במצב חנוטים כאבות אבותיהם, כלואים בתוך קליפה צרה; עתה הכל מן הצעירים ידעו ויבינו שאי.אפשר לבטל גס את. "הפרוזדור", שהחיים תובעים :את תפקידם בדרכים ואופנים חרשים וההכרח הקשה כברזל דורש לוותר מעט או הרבה מהמנהגים והנימוסים העתיקים. המצב הישן, אם טוב הוא או רע,. בכל אופן לא יובל עוד להתקיים לאורך ימים, הוא.ילך הלך והשתנות יותר ויותר שלא ברשות האדוקים. ומה תהא על בני הצעירים ההם, נכדי הזקנים החרדים שאינם חפצים לוותר אף על קוצו של יוד? ומה יהי עוד הלאה והלאה במשך הזמן, המחדש. את כל פני האדמה *אף רחוב היהודים בכלל?