Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 16

פרדס 16 נאמנים לעמם. והסבה לזה היא לא הרעמים והרדיפות, אשר הביאו לעולם ישראל, לדעת "הנאורים", רוח משחית של נסיגה לאחור, כ״א.הליכות העולם החדש והדרכים . המסוכנים אשר הבנים, בוני העתיד, מתרחקים ללכת בם הלאה הלאה מגבול ישראל. בנינו הולכים הלאה... אולי בדרך משם לא ישובו - רעיונות עצב אלה התעוררו כלב משבילים, אשר בכל אופן אי אפשר לחשדם בלל בחבת־ציון יתרה וברוח קנאות עזה. והיראים והחרדים בקרבנו שלוים ושקטים במכונס, כמו. נרדמים הם שנת הוני המעגל, ואינם יודעים או אינם .חפצים לדעת דבר מכל הדברים שנתחדשו בחוצות הגיתו, אינם רואים או אינם חפצים לראות ולהתבונן אל. בל הנעשה בימינו . בעולמנו הקטן. הם, כפי הנראה, מדמים בנפשם שהבל על. מקומו בשלום כמו . בשנים קדמוניות / אין פרץ אף כחודו של מחט ואין בדק כחוט השערה, ואפשר היה לישב בשלוה ומנוחה שלמה, לולא קפץ על ישראל רוגזם של החו״צ והלאומיים, אשר . הפרו ברית עולם ויקימו בת נכר, את הלאומיות, לצרה להדת, ולולא הם שהיו לנו . אז היה עם ה׳ כלם צדיקים יושבים כקדם ועטרות עתיקות בראשיהם ונהנין מזיו ■השכינה בביהמ״ד הישן... אבל אם קצרי ראות הם החרדים, אם עינים להם ולא יראו את אשר בחוץ מסביב להם, איך יוכלו לעצום את עיניהם כאופן נורא כזה לבלי; לראות ולהתבונן אל אשר לפניהם בקרב ביתם ובמשפחתם? כל אדם קרוב אצל עצמו ואי.אפשר לו לבלי לחוש ולהרגיש דבר הנוגע אל עצמו ואל בשרו. ועתה יביטו נא היראים אל עצמם ומבשרם לא יתעלמו, יסירו.נא את האפר מעל עיניהם ויפקחו ■אותן ויראו את הדברים בהויתם, לא בעד ערפלי דמיונות ומקסם כזב, אז ידעו ויבינו כי ״האורב יושב בחדר״ וכננע נראה נם בביתם. כמה חרדים בימינו, אשר יד החיים הקשים וצרכי הבית המרובים יכבידו עליהם אבפם לעשות "פשרה" בעניני הדת ולעבור על מצוה זו או אחרת, החמורה הרבה יותר מערקתא דמסאנא; במה מהם דשים בעקבם בעסקי מסחרם הרבה איסורי שבת, שיש בהם יותר משבות, אם בעצמם או ע״י שלוחים ומשרתים עושי רצונם, ואם מתחלה הם ■ עושים כן.כאילו כפאס שד, משום אונם, כי "הפרנסה המרה" דורשת זאת ואי אפשר .כלאו הכי בזמן הזה, הנה לבסוף הדבר נעשה להם כהיתר, .וכקיסם דק נחשבו בעיניהם מעשים רבים, אשר לו ראו כאלה לא אצל עצמם כ״א אצל אחרים היו בעיניהם בקורות בית הבד... והבנים? במה חרדים בזמננו, אשר תחת היות להם שם בית־הספר לחגא, הם בעצמם ימהרו ויחישו בכל מאמצי כחם להביא .את בניהם .הקטנים לא לחדרים, לקחת שם תורה מפי מלמדים יראי ה/ כ״א לבתי־הספר הכוללים. .האבות האלה , כמובן, מבקשים ומוצאים היתר לעצמם, שמוכרחים הם ואנוסים *להביא קרבן בזה •על מזבח אושר בניהם בארץ חיים, כי בזמן הזה בעוה״ר אי אפשר