Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 15

15 ליפלגות בית ישראל ד״א של הגיתו, שכן שם לבדד מקופל בקליפתו, מובדל ונדה מהתבל ומלואה, זרמת החיים ושאונם מחוץ למחנה לא הגיע אל מאורתו, מלבד שטף המים הזידונים ומשברי פנעים רעים, ונם לא לקחה אזנו שמץ מהתנועות בחוץ. הוא ראה את עולמו הקטן בחייו המופלאים ומיוחדים במינם, תמיד באופן אחד ובסדר קבוע לדורות, בלי בל שנוי ותמורה בפנים, בלי בל תנועה נדולה או קטנה, במו קפאו החיים ההם בקפאון נצחי ולא יראה מעולם על פניהם אף נדנוד קל וזיז כל שהוא.־ האבות עבדו את עבודתם ועסקו בתורה ובמצות ובאכילה וכל שאר צרביהם, הביל כאשר לכל במו אבות אבותיהם אשר מעולם, והבנים אחזו מעשי אבותם בידיהם ומחשבותם בלבם, ולא נטו הצדה ימין ושמאל אף כמלא השערה. אין דבר אשר הבדיל הבדלה דקה מן הדקה בין הדור הזקן והצעיר, ועקבות מלחמה בין "האבות והבנים" לא נורעו אף ברמז קל ובבית ישראל רק שלום אמת שרר תמיד. וכה דור הולך ודור בא ורחוב היהודים לעולם עומד במצב אחד בבל פרטי סדרי חייו, ער שאפשר היה להאמין באמת שלא ישתנה עוד לעולם, כמו חקות שמים וארץ, ובן ישאר לנצח נצחים עד סוף כל הדורות. אבל לא לעולם חוסן ואין דבר העומד בפני תוקף רוח הזמן. הרוח הזה הרעיש את עמודי חומת הסינים, אשר הקיפה את רחוב היהודים, ורבו בקיעי ההומה ופרציה, קרני אור העולם החצוני חדרו לבוא למבואות האפלים של הניתו בעד הבקעים והפרצים ואור חרש האיר על ״התחום״. בימי דור אחד, בימינו ולעינינו, ודתה מהפכה נוראה בחיי עמנו בארצנו; הסדרים הישנים, הקבועים במו סדרי בראשית, נשתנו פניהם שנוי נורא, הדור הצעיר פשט את הצורה העתיקה ולבש צורה הדשה, "האבות והבנים" היו לשני עולמות שונים בדרכים נבדלים ותחומים נפרדים, וכמעט אין מלכות אחת נוגעת בחברתה. הזקנים החיים עתה בקרבנו, אשר ראו בעיניהם בימי נעוריהם את בקיעת קרני האור הראשונות לחלוני■ בתי האופל; את "גזירת השקאלעס״אשר החרידה והרניזה כל יושבי הניתו מרבצם, כאילו באה לשדד מערבות הטבע ולהפוך משורש את יסודי העולם; את האבות הראשונים אשר פרצו נדר וחרפו את נפשם לשלוח את ילדיהם לבתי־הספר ויהיו כמנודים בערתם, והנה הם רואים עתה לפניהם עולם הפוך, איך הכל אצים רצים ונדחקים לבתי־הספר של הממשלה, ונם רבים מהיראים והחרדים חוגרים שארית כחם ובל קרבן לא יקר בעיניהם למען הכנים את בניהם ובנותיהם לבתי הנימנזיום,־-הזקנים האלה הזוכרים עור היטב את העבר הקרוב ורואים את המהפכה בהוה שלפניהם, כמעט לא יאמינו למראה עיניהם והרי הם כחולמים. עתה רבים מזקני המשכילים, אשר לפנים קשרו כתרים אך להשכלה והטיפו רק לאור החכמה והמדעים, לוקחים לשונם לנאום נאום חדש ושיר חדש בפיהם, שיר־המעלות להורת ישראל והיהדות, ולא רק משכילים ממחנה הו״צ כ״א נם משכילים סתם בלתי חובבי־ציון, אבל חובבי ישראל ובנים