Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 14

בדד וידום, פן יבואו דבריו ליד נערים קטנים שלא שמשו בל צרכם ריגלו בהם פנים שלא בהלכה. אם יש לבוא בתביעות לפני הסופרים הבונים חדשות וסותרים ישנות, אפשר לדרוש מהם רק זאת, שלא ישכחו במה הם עוסקים ולא ינהגו במלאכתם מנהג קלות ראש, אך לא כי "יתנהלו לאטם לרגל הילדים". ומלבד כל אלה אין לשכוח שצעירים נזקקים רק לספרות העברית יקרי המציאות הם בזמן הזה. היו ימים אשר פרחי המשכילים אצלנו ידעו רק שפת עבר ולא היו להם בעולמם אלא ד״א של ספרות ההשכלה העברית, באהבתה שגו תמיד ורק אליה נשאו את נפשם, בי תבלבל אותם בחסד ותספיק להם כל צרכי מזונם הרוחני. הימים ההם כבר עברו מבלי שוב עוד. עתה רבים מצעירי חובשי ביה״ט יוצאים ועוברים ממיצר בית־מדרשם למרחבי ארץ החיים ומלמודי גפ״ת לקריאת מיני ספרים אחרים בשפות החיות כמעט בקפיצה אחת, בלי כל אמצעי ומתוך, בלי ספרות־־הביגים העברית החדשה, וגם אלה העוברים מראש על המעברה האחרונה אינם עומדים עוד על עמדם רק מגמת פניהם קדימה, להיכלי ספריות העמים בשפות נכריות. ואם כן מה יועילו החכמים בתקנתם? גם אם תצרו את הספרות העברית. מכל משמר, אם תטחו אותה מבית ומחוץ ומכל צד בכל טיח שבעולם לבל יבואו בה ״המים הזידונים״ וגם רוח חופש קל שבקלים לא יהדר לתוכה לחלל את מקדשה,- הנה הקוראים הצעירים, אשר בשבילם כל החרדה;הזאת, המה לא אל הספרות העברית יעגנו ולא מפיה לבדה הם חיים 5 הם לא יחכו להיתר רבנים למען יוכלו לקחת להם את החכמות החצוניות "לרקחות וטבחות", כי ירבו לקרוא בספרים זרים הכתובים בשפות זרות, וע״י הצנורות ההם יגיע להם שפע הדעות, אשר אתם בכל כחכם תרחיקו מגבול ספרותנו למען הסתירן מעיניהם ... ולא זה בלבד אלא שגם בלי עזרה סופרים ופעולת ספרים הנה הזמן בעצמו עושה את שלו בידו החזקה. החרדים בקרבנו יבולים אמנם להדבק במדותיו של הקב״ה, אך לא לחקות מעשי נפלאותיו ולהיות משני עתיסומחליפי זמנים לפי חפצם. ובזמננו הרבה דעות חפשיות פורחות ושטות באויר וחודרות ללב בני הנעורים, מבלי בקש חשבונות רבים ומבלי העמיק הגיונות פילוסופיים, ואמונה תמימה בדברים רבים הולכת ומתמוטטת לא מדרישות במופלא וחקירות במבוסה רק מתגרת הרוח השורר בעולם החברה. לעת כזאת אין תקוה לכבוש רוח הצעירים ולהחזיקם נטועים על מקומם לבלי יסיגו אף במעט את הגבול אשר גבלו הראשונים בנחלת האמונות והדעות. בכלל עוצמים הם החרדים בעמנו את עיניהם מראות במצב הדברים כהויתם, ואינם חפצים כלל לפקוח אותן ולהתבונן אל אשר לפניהם, להוכח ולדעת את הדבר הידוע לכל גלוי עינים, שלא כימים הראשונים הימים האלה, כי "העת העתיקה הטובה״ חלפה הלבה לה בדרך לא תשוב עוד. אז בהיות ישראל סגור ומסוגר בתוך־