Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 13

13 לפלנות בית ישראל י בלי יגיעת בשר ורוח; ואצלנו הכל נעשה על טהרת הקדש, סופרינו הם כמו כהני הרוח העומדים לשרת בקדש בהיכל ספרותנו, וחלילה להם להכניס צלם בהיכל, להביא זמורת זר, איזו דעה חצונית, אשר ריח חופש נודף ממנה... מראשית התנועה הלאומית בחמש עשרה שנה האחרונות, וביחוד בשנים הראשונות לתנועה ההיא, דמו סופרים רבים ממחנה חו״צ שחבתם מחייבת אותם להסתיר הרבה מדעותיהם הישנות במעמקי לבם ולהאפיל עליהן בטלית שכולה תכלת לבל תראינה חלילה החוצה, פן יחרדו החרדים וירחקו מהם ומהרעיון, ובכן כל דבר קל, שהסופר בשפות אחרות דש אותו בעקביו, סופרינו נזהרים בו מאד, כמו בדבר העומד ברומו של עולם, שאי אפשר לנגוע בו פן השתות יהרסון והעולם יהפך לתהו ובהו. ואם אחד הסופרים מעיז לפרוץ נדר ולהביא לביהמ״ר הישן איזה חדש מן החוץ, דעה זרה שלא כדעת הראשונים, בקרת חפשית במקרא וכדומה, הוא עושה את מלאכתו "בהחילו ורהימו", בזהירות יתרה מיוחדת במינה, מגלה כחודו של מחט וחוזר ומכסהו בעב הענן, לבל תכוינה חלילה אזני הקוראים התמימים מאש זרה... וספרות מתנהגת בחסידות כזאת עוד אפשר להטיל בה דופי ולחשדה בפריצות! והשנית, מדוע זה באמת יקחו להם אדוקינו קרנים לא רק להקהיל קהלות ברבים ולהביע את דעותיהם בפומבי בלי פחד, כ״א גם לנגח בהן תמיד את דעות מתנגדיהם, ומהאהרים ישללו לגמרי את הזכות לגלות אף מעט מהגיונות לבם לפני הקהל? מי נתן להם את הזכות לחשוב כי להם הכל מותר ולמתננדיהם אסור לפצות פה ולדבר דבר קל ברוח חפשי הלילה? אמנם הם, החרדים, גם ״מפי עוללים ויונקים יסדו עז״: הם כדראים אותנו כי דברי החופש יבאו כמים מרים ומאררים בקרב בני הנעורים, שמוחם עוד רופם ולא נתנה להם בינה להבחין בין אמת ושקר, והיו שם לארם מסוכן משחית ומחבל מנפש עד בשר. על הטענה הזאת אפשר אמנם להשיב, שאין לצעירי הצאן לרעות בשדה אחר, באחוזת הגדולים, ואין לנערים לטפל בדברים נשגבים מהם, לעסוק בעניני חקירות, אשר מוחם אינו סובלן עוד. אך צריך להודות כי תירוץ זה אינו מספיק. הן אף אם תגזרו גזירה כזאת אין רב הצבור שלנו יכול לעמוד בה ובכל י עת יבטל את גזירתבם, בי אצלנו בכל חלק וחלק מהספרות קטן וגדול שם הוא, כל נער דורש השכלה חוטף . ואוכל מכל הבא לידו ואינו מבחין כלל, כל בחור מתמשכל ׳בכל בית הספרות •נאמן הוא ואין נסתר מנגד עיניו. איל מה בכך? וכי בשביל מדד, זו שאינה מדר, י מחויבים הם סופרינו להגיש את רוחם לנהשתים •ולצמצם את הגיונותיהם בכל מיני צמצום שבעולם, פן יציצו הלילה תלמידים שאינם מהוגנים ויפגעו או יקצצו בנטיעות? אם כן לא שבקית חיי לכל בריח, וכל סופר וסופר אף מי שאיגו מן החפשים המסוכנים, ירד מעל הבמה וישב 1