Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 12

על ר י נ ן בשעתו, אבל גם מתנגדיו הקיצונים לא יכלו להכריז עליו שאיננו צרפתי בלל, ואנחנו עם בני ישראל משונים מכל אומות העולם,. אצלנו אפיקורוס ובלתי יהודי שוים, כשני שמות נרדפים, גם בעיני אדוקים מתונים; אצלנו;אנשים אוהבי ישראל בכל נפשם ומאדם, אשר פצעי לבם יזובו דם למראה צרת אחיהם ונבונים הם להקריב קרבנות ממש, לא רק בשיח שפתותיהם, על מזבח אהבה עמם הטהורה בלי פניה צדדית, - על אנשים כאלה יובלו שומרי מצוה עלי' מנת לקבל פרם, על מנת לקבל פירות בעוה״ז וקרן קימת לעוה״ב, להוציא משפט חרוץ שלא יבואו בקהל! .אצלנו שלומי אמוני ישראל קוראים לבלתי מאמין: קראי "אני מאמין" על הסדר,!מראשו ועד סופו, ואם לא - אין לך חלק ונחלה באלהי ישראל ובעם ישראל! קרא אני מאמין! אבל לא הקריאה בפה עיקר כ״א אמונת אמת בלב, והיובל איש להיות שליט ברוחו? האפשר לו לבן אדם לכלוא את הרוח ולצוות על לבו במפגיע: האמינה!? הן אם יש לאדם בחירה חפשית במעשה, הוא איננו בבל אופן בעל בחירה בדירים הנוגעים למחשבות בלב, העומד ברשות עצמו ואינו מקבל מרות - הדבר הזה, שאמתתו דרושה להיות גלויה לכל כראשית למודי הא״ג, לא יחפצו אדוקינו ׳לדעת ולשים אליו לב, הם יודעים רק לדרוש אמונה שלמה בתורה המקובלת בבל פרטיה ודקדוקיה, ואם לא - ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. היש טעם ודעת, היש יאמת וצדקה בדרישה בזאת ף אבל-יאמרו טובי החרדים המתונים בדין-יאמינו או לא יאמינו החובבים המשכילים, באשר יורם רוח מבינתם הכוזבה, המשפט לאלהים הוא; אך מי זה מכביד עליהם אבפו להפיץ מעינותיהם חוצה, לפרסם ברבים את הגיונות רוחם החפשי בכתב מפורש לעיני כל הקהל, להיות בזה מאשרים מתעים לקוראיהם, אשר ישגו אחריהם ויאבדו דרך? מדוע לא יכבשו נבואתם בקרבם פנימה, מבלי לזכות את ישראל בדברי כפירות ופריצות? הטענה הזאת נגד ספרותנו אף היא מרחפת באויר ואין לה כל ממש, ראשית, החרדים יהפאו על הספרות-בימינו דברים אשר לא כן ויוכיחוה על חטא שלא חטאה. ספרותנו פריצה ומחטיאה את הרבים! היש אף קורטוב של אמת באשמה בזאת? הן מי כמוה, כספרות העברית בזמן האחרון, ספרות "נאה וחסודה" המטפת תמיד רק לחבה וקדושה: חבת ציון, חבת ישראל, קדושת הארץ, קדושת התורה והשפה, - דברי קדושה וחבה באלה לא ימושו מפיה בשנים האחרונות, זה הוא הציר אשר עליו יסבו רובי מאמריה ובמעט כל שיריה, עד בי כבר היו לזרא באף הקוראים האיסטנסים. התמצאו דוגמתה בספריות נכריות? צאו וראו בספריות העמים, גם באלה אשר עין בקרת צופיה בל הליבותיהן, איך הסופרים בעלי דעות חפשיות יוציאו את רוחם לא .בחידות ורמזים, ב״א בשפה ברורה וגלויה, אשר ירוץ הקורא בה וירד לסוף דעתם