Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 11

11 לפלגות בית ישדאל אולם - טוענים החרדים - הטמאים לא נטהרו כל צרכם, הם נתקרבו רק מעט. ורחוקים עוד הרבה מאד, רחוקים מאמונה שלמה כפרטי דתנו, רחוקים מקיים מצות מעשיות רבות קלות וחמורות, ובמין יהודים כזה אין לנו חפץ, בנים כחשים כאלה .אינם נחשבים אצלנו בכלל יהודים. נפלא הדבר! היהודים הכשרים מקבלים כמה פעמים נחת רוח בראותם איזה "לועזי" מגולח זקן מקיים אחת המצוות או מוציא מפיו שברי פסוק אחד של מקרא או תלמוד, ומכריזים עליו כי למדן הוא ו״לב עברי" לו וקרוב הוא לאורחא דהימנותא; אבל ביון שאותו האיש נתקרב ביותר ועוסק במצות ישא״י, אז חדל להיות בבחינת "פריץ" זר, והם דורשים ותובעים ממנו לא רק שלא יגלח את שער זקנו כ״א גם יגדל פרע פאות ראשו, ר״ל שיהיה יהודי כשר בכל פרטיו ודקדוקיו כאחד משלהם, ואם לא - אינו בכלל יהודים ולא יקרא שמו ישראל . ובדבר הזה פוגשים זה בזה בעלי שני הקצוות: הנאורים והאדוקים, הרחוקים אלה מאלה כרחוק מזרח ממערב, תמימי דעות הם ביחס שלילת הלאומיות מכל עדת בני ישראל, ואין ביניהם אלא שהראשונים מכנים׳ א״ע כשם רוסים, אשכנזים ובו,׳ בני דת משה לא באמת, כי מפירי חקות הדת הם לעין השמש והשם אצלם רק כמו שער בלי ספר או כקליפה בלי תוך, והאחרונים אמנם שומרי־דת הם, עפ״י רב כמצות אנשים מלומדה, אבל כאלה כן אלה כופרים בעיהר לאומיות ישראל ואינם חפצים להודות כלל בקיומה ועצמותה בלי כל יחס להדת. הנאור ישתבח ויתפאר בבחשו בלאומיות עלובה זו ויקרא בקולי קולות לא היא, למען דעת כל עמי הארץ, והאדוק אף הוא יכחש בכל כהו במציאות לאומיים בני חורין בדעות. אבל גם בזה צדקו הנאורים, לפי שיטתם, מהחרדים. הראשונים אולי בעצמם יודעים הם את האמת בסתר לבם, שישראל לאום הוא ככל הגוים תחת השמש, אך הם מכונים לכחש בה בגלוי משום סכנת ״למה יאמרו הגוים״, ופקוח נפש אצלם דוחה את האמת 5 אולם האחרונים, שאינם חוששים לזה, מדוע הם עוצמים את עיניהם מראות נכוחה? מדוע אינם חפצים להתבונן אל המציאות ולהודות שאפשר לאיש ישראל לקרוא "אני מאמין״ בנוסח אחר מהמקובל ולהיות בכ״ז איש ישר וגם יהודי כשר; שאפשר לו להביט ברוח בקרת חפשית על התורה והתלמוד ולכבד ולהוקיר בכ״ז את שניהם כיהודי אדוק, ואולי עוד יותר? הן בכל עם יש פלגות וכתות שונות, אבל כלן יחד נחשבות לאום אחד לבל הדעות. הקתולי הצרפתי, למשל, האדוק שבאדוקים, בכל התמרמרותו על חברו החפשי בדעות לא יוציאהו מן הכלל לשימהו לאיש בלתי צרפתי; הוא אמנם נכון לחרף ולגדף אותו ואת דעותיו בכל עת מצוא ולבנהו בכל מיני שמות של מאי, אך לעולם לא יעלה על דעתו רעיון זר לקרוא עליו: מין הוא ואפיקורוס, ולבן איננו צרפתי, איננו בן לעם צרפת. כמה קיתון של שופכין שפכו הקליריקלים