Pardes · 1896-01-01 · 3 (1896) · p. Seite 10

פרדס 10 ורוב החרדים, אשר מראשית התנועה עמדו מרחוק ולא לקהו כל חלק בחבת־ ציון ולא השתתפו אפילו בפרוטה בישוב א״י, ולא הועיל להם נם היתר "מאה רבנים", שסופר אחד טרח וקבץ לטובת ״העגונה״ העלובה,- ההררים האלה מצאו־ להם פתחון פה לטהר א״ע ולטמא את כל התנועה שאינה על טהרת הקדש, בקראם בקול: הביטו וראו מה הם עושים וכותבים המשכילים הנקראים בשם חו״צ - זו• הורה של חבת־ציון וזה פריה! הלאה מעל אהלי האנשים החטאים האלה בנפשותם ובקהלם לא יחד כבוד כל יהודי בשר ולא יתן יד לפושעים׳ אם הנאורים בטענותיהם נגד חו״צ אפשר להם עוד לתת לדבריהם׳ טעם שיש לו איזה מובן, כי הם לפי נקודת מבטם יוכלו להביט על מקצת חו״צ כעל נסוגי־ אחור ולתלות האשמה בחבת־ציון, ומה נם כי בראשית תנועת הישוב החדש היו באמת איזו סימני ריאקציה בולטים ונמצאו אז סופרים מן המשכילים - אשר בדרשם בשבח הישוב התלבשו במלית שכולה.תכלת ומצויצת בציציות בפולות־שמונה,- אבל לטענות החרדים אי אפשר למצוא טעם ומובן כלל וכלל. חו״צ רבים אינם חרדים לדבר ה׳ וחפשים הם בדעות! אמנם כן, אין מי שיהפץ להכחיש את המציאות: ישנם חו״צ, ודוקא מהגדולים והטובים שבהם, שאינם מדקדקים במצות דתיות, חו״צ המביטים נם על תורת משה והתלמוד ברוח בקרת הפשית... אך במי או במה הקולר תלוי? וכי בשביל שחו״צ הם נעשו חפשים בדעות, והאם רוח הלאומיות היא השאור שבעיסה המחמיץ אותם או מעכבם מלעמוד במקום שבעלי־תשובה עומדים? כמדומני שאין הדבר דורש ראיות והוכחות רבות, כי לא לרגלי אדיקותם ברעיון ישוב א״י בא להם חופש הדעות, ולולא הוא היו חפשים במדה לא מועטת ואולי עוד יתרה הרבה, ביהוד בנוגע למעשים, כי אם הראתה חבת־־ציון איזו פעולה על מהלך הגיונותיהם והנהגתם, הנה פעולה זו בכל אופן לא תוכל להיות ניכרת בהרחבת חופש הדעות והמעשים, ב״א להיפך. מי יודע עד אנה שטפה שבלה רוח הזמן את רבים מהנשבעים עתה לדגל חו״צ, לולא רעיון הישוב המכלכל את נפשם באידיאל נשגב ממקור ישראל ומשפיע עליהם השפעה רוחנית, המבשרתם להיות אחוזים וקשורים בעמם ולאומיותם בקשר אמיץ וקים. עתה נמצאים הו״צ רבים גם מהחפשים בדעות הנזהרים בכ״ז מחלול שבת בפרהסיא, אף אם אין מורא בשר־ודם עליהם, השומרים מצות רבות רק מפני שאינם חפצים להתרחק מאחיהם ולפרוש מן הצבור, השומרים את מועדי בני ישראל מפני שבהם קשורים זברונות לאומיים יקרים וגם פעולתם טובה בחנוך הבנים, ובכלל מחנכים הם את בניהם על פי דרך ישרה המובילה לאהבת ■ העם וארץ אבותיו, להבת תורתו ושפתו. אם "הנאורים" בקרבנו ידרשו מעשים כאלה לגנאי,. הנה הדבר מובן לפי השקפתם, אבל על החרדים הלא רק לשמוח בחבת־ציון, שגדול בהה לטהר ״טמאים״, ומדוע יביטו הם בעין חשד ובוז״על הרחוקים שנתקרבו?