Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 267

267 מכתבים ממידד לאלדד על אשר לא יתפשו מרובה ויסתפקו במועט. לכתוב רומן או ספור שלם המקיף את חיי ״הגבורים״ מכל צד בתקופות שונות - למלאכה מרובה בזו נחוץ עט אמן מיוחד ולא כל הרוצה ליטול את השם רומניסט או מספר גמור יבוא ויטול. המספר האמן הוא בין יבין את אשר לפניו, הוא ידע וישכיל לכלכל דבריו במשפט וטוב טעם בלי הוספה וגרעון. בלי חסר ויתר; בידו פלס ואנך לערוך הבל במשקל ומרה נבונה. והוא לא יהפך את הסדר ולא יערב את הפרשיות. הוא לא יקצר בקוים ושרטוטים במקום שראוי להאריך ולא ירבה במקום שראוי לחסר, כי הכל על מקומו יבא אצלו בדבק טוב ובמערכה יפה ובסדרים ישרים. אולם מתנה טובה זו נתנה מגנזי מרומים רק ליחידי סגולה ולאו בל סופר זוכה לה. ויש סופר אשר ידיו רב לו לתת לפנינו לפעמים תמונות טובות ונם נחמדות. אבל בחפצו להשניא פעלו ולערוך ספור גדול אז תקצר ידו מהפיק זממו בראוי. כי פה ירבה סרח העודף ושם ימעט את הדמות! ובכלל יוציא מתחת ידו איזו בריר. משונה בעלת אברים מדולדלים) שרועים וקלוטים. ועתיד ליתן את הדין לפני הבקרת הנאמנה. בקראך. למשל / את;/התועה" של סמולענסקין ז״ל תמצא ציורים בודדים של הישיבה ובחוריה ובדומה המצוירים בכשרון רב; אבל הספור הגדול בעל חמשת החלקים בכללו לא יובל לעמוד גם בפני בקרת רבת־חסד. ביחוד דרושים הם לחזהו־ בזה המספרים הצעירים אשר נצני הכשרון נראו בהם. עליהם להתרגל הרבה בעריבת ציורים ותמונות קטנים טרם יבשל כחם די צרבו ויוכלו לנסות אותו בספורים שלמים; ואם יאמרו לדחוק את השעה בעט סופר מהיר, אז מועדים הם להזיק לכשרונם ולחבל את מעשי ידיהם ופרי עטם ישאר בוסר לעולם/ בי פסיעה גסה כזו נוטלת יותר מם׳ ממאור עיניו של מספר מתחיל ומביאה פרעות בהתפתחות כשרונו ושוב אין לו תקנה. ועל מה זה ולמה! סוף כל סוף / אינני שבע רצון מרוב "ספרי אגורה"? אחרי התבוננות הגונה ושקול הדעת במדה נכונה עלתה בידי. כמדומני / לברר וללבן הדבר לעצמי. והריני מובן ומזמן לחוות גם לך את דעתי זו. אולם במכתבי זה דרך נשים או דרך סופרים לי/ וכבר הכברתי עליך הקדמורדמלין. ע״ב יהיו דברי מעטים בגופו של דבר ואתאמץ להביע לך רוחי בקצור נמרץ. ודי לחכימא כמוך. לצאת לשוק החיים / לקחת דברים מן החיים ולצייר ביד אמונה מראות החיים־ עבודה כזו בל״ם טובה היא ורצויה בעצם, ובל המוצא בה פסול אומר לבל שאידעאליסט מוזר ומשונה הוא ואינו מן הישוב. אך האמנם בל הנמצא בשוק החיים ראוי לעלות על שלחן המספר? האם בל מראה ומראה ממראות החיים דרוש לחפץ היוצר וצר צורות? האם אין לו למספר אלא להושיט יד ולקחת מן בל הבא בידו. כל אשר יעלה המזלג. והבל מתוקן לסעודה? לו כן היה הדבר באמת אז מאושר בחיים היה המספר מאין כמהו. כי יונים צלויות עפו לתוך פיו בכל עת. הגע בעצמך. זרם