Pardes
- Journal
- Pardes
- Volume
- 2 (1894)
- Date
- 1894-01-01
- Page
- Seite 266 (sequence 280)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 68% known words query
- IRI
…/8003959-8004266--588-8004545- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
פרדס 266 גסו הצג כף, רגלם׳ חוק למעגל הקסם הזה, וסופרי "הספרות הקטנה" הם לא קפלו כל חיי העם בקרן זוית מצומצמת, ובבואם לתאר מחזות החיים מצאו להם מקום להתגדר בפנות שונות ובצדדים שונים, והיא תהלתם. ובכן השאלה במקומה עומדת: מה עול מצאתי ביוצרי "ספרי אגורה"? אולי לא טוב בעיני שהסופרים החדשים האלה הם נעדרי טינדנציה, כי כולם כמעט יציירו את החיים סתם בלי בונות ופניות, בלי תשוקה ושאיפת הרוח לאיזו מטרה מיוחדת, בלי הוראה והטפה ע״ד איזואידעע תקיפה לאמר5 כזה ראה וקדש!?- גם בן לא. הלא אתה יודע שאינני מאלה הכופים את ההר כגיגית על בעלי הספורים שידרשו ברבים דוקא דרשות מענינא דיומא ויעבירו בספריהם כחוט השני את פתרון השאלות החיות העומדות על הפרק. לפי דעתי, שהוא גם כן דעתך, אין על המספר דוקא להתעטף באדרת דרשן ומורה־הוראה לצד זה או אחר, ואינו מחויב כלל לעשות בספורו מרקחת טנדנציה בולטת. ממה־נפשך, אם המספר חסר כשרון הוא אז כל ריחות הטנדנציות שבעולם יהיו לו לא לעזר ולא להועיל ולא יוסיפו לספוריו לוית־־חן; ואני, למשל, בכל חבתי לציון, הנה האהבה הזו לא תכסה בעיני על כל פשעי המספר הגרוע, אף אם יתעטף בטלית שכולה תכלת ובין שורותיו יזהירו חוטי חבת ציון ״כפולי־שמנה״, ואם המספר מומחה הוא ובעל כשרונות, אז אנו אין לנו לדרוש מירו תעודה מפורשת בדבר ״אני־מאמיך שלו, אז חלילה לנו לשים בסד רגלו ולאסור בעבותים את רוחו ולבוא עליו בתביעות ועקיפין כי ירים פעמיו רק במשעול הצת כפי רוח המושל בשעה זו בעולם השאלות, ולא יטה ימין ושמאל. נניח למספר בעל הכשרון להכין מערכי לבו וצעדי אונו על פי כשרונו המיוחד לו, בפי שיורהו רוח אלהים המפעם בקרבו. אם יש את נפשו לטפל "בשאלות ארורות" ובמצוות שהזמן גרמא- לא, כמובן, רק כדי לצאת ידי חובתו לרוח היום ולמצוא חן בעיני הבריות שהשעה משחקת להן, כ״א מפני שרוחו נוטה לזה באמת - הנה מה טוב ומה נעים; ואם רוחו נוטה יותר לתאר את הליכות החיים וכחות הנפש של האדם, בלי כל יחם לשאלות הזמן- הריני מקבל באהבה רבה.גם ספוריו אלה, ובלבד שנכתבו בטוב טעם וכשרון. כי סוף סוף נפש האדם כשהיא לעצמה תורה היא, העמוקה כתהום רבה, וללמוד אותה צריך כל איש שיש בו דעה, וכל הפורש איזו קוי אור על מסתרי עולמו הקטן של האדם דבר גדול הוא עושה ותבא עליו ברבה. אם בן חוזרת השאלה למקומה: מדוע ולמה לא יפיק ממני רצון חלק גדול של "הספרות הקטנה"? אולי מאשר היא קטנה יותר מדי ורוב הספורים אינם ראוים לא רק לשם רומנים ב״א גם לשם ספורים, כי כל עיקרם אינם אלא עפיזודים בודדים, ציורים ותמונות מקוטעים? - גם כן לא ולא. אדרבה, משבח אני את מספרינו הצעירים